[1] וס"ל דלכו"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ואינו מקדש אותה בשכר הפעולה כי הוא מלוה - והמקדש במלוה אינה מקודשת, אלא שנחלקו האם אומן קונה בשבח כלי, דלר"מ אומן קונה בשבח כלי ומה שהשביח בזה התכשיט נחשב שהוא שלו, וכשנותן לה את זה הרי נותן לה ממשות, ולרבנן אינו קונה ולא נתן לה כלו.

[2] ולכן אין כאן מלוה כלל, והוא מקדש אותה במה שנותן לה את שווי מלאכתו. ואילו חכמים ס"ל דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וממילא כל שכר פעולתו הוא מלוה עליה.

[3] ס"ל דאין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומקדש במלוה אינה מקודשת, ולכן על כרחך מיירי לר"מ שהוסיף לה נופך משלו - ובא לקדשה באותו הנופך, ולכן לר"מ מקודשת. וחכמים ס"ל דכיון שיש כאן מלוה של שכירות ופרוטה של נופך, אמרינן ד"מלוה ופרוטה, דעתה אמלוה" - ולכן אינה מקודשת.

[4] [תירוץ זה נזכר בגמ' קודם תירוצו של רבא]. מעמידה הגמ' דכו"ע ס"ל דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, והרי שכל מה שעושה איזה שוה פרוטה היא חייבת לו שכר פעולה על זה והתשלום נזקף עליה במלוה.

[5] ואפי' הוסיף לה נופך משלו לא מהני, דס"ל מלוה ופרוטה - דעתה המלוה.

[6] כלומר, כיון שיש כאן מלוה ופרוטה של הוספת נופך, וס"ל שבמלוה ופרוטה דעתה על הפרוטה ומקודשת, ולא כר' נתן שלא חילק בזה.

[7] ובשכירות אינה מקודשת, כי בזה ס"ל כר' נתן שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוי מלוה, ולא כת"ק שאינה אלא לבסוף ולא הוי מלוה.

[8] שמצינו דס"ל לר' מאיר שיש לאדם ליתן לבו מאד שלא יזיק את חברו, והגמ' תביא היכן מצינו שאמר כן ר"מ.

[9] אמר שמואל "טבח אומן קלקל חייב לשלם - מזיק הוא פושע הוא" וכו', ומבואר שלא הסתפק שמואל לומר שמזיק הוא - דאז היה חייב רק אם הוא עושה בשכר, לכן קמ"ל שפושע הוא, שחייב גם בעושה בחינם כדין שומר חנם שחייב בפשיעה.