[1] ומבואר בסוגיא שהמקרה הנ"ל שאומר לשנים שגזל אותם, הוא בא לצאת ידי שמים.

[2] פי', בקבלת השליח חשיב כאילו קיבלו הבעלים, וממילא אם נאנס השליח פטור הלווה. דמזה שעשאו בעדים ש"מ שבעי שיעמדו ברשותו, דאם כסברת רבה שרק אומר לו שהוא אדם מהימן ואם ירצה יתן לו המעות, לא היה לו לעשותו בעדים, ומזה שעשאו בעדים ש"מ שרצונו שיהיה שלוחו ממש, ומיד שיגיע הממון לידו חשוב כאלו הגיע ליד הבעלים.

[3] דה"ק: איניש מהימנא הוא אם תרצה שלח בידו.

[4] ואם נאנסו ביד השליח נפטר הנותן, דמזה שטרח המקבל לעשות בעדים - ש"מ שכוונתו שכשיבואו ליד השליח כאילו באו לידו. וכתבו התוס' (בד"ה ורבי), דלר' יוחנן ה"ה דמהני בלא דיוקני, וסגי בשליח שעשאו בעדים, כמו שאמרו הוא ור' אלעזר לעיל (סוף עמוד א') דמהני.