בבא קמא דף קד. א

לר' טרפון אמר לשנים גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם, מה הדין? [תוד"ה שכבר].

מעיקר הדין כשבא לצאת ידי שמים [1]
בגזל מניח הגזילה ומסתלק נותן הגזילה לכל אחד ואחד
בלקח מניח המקח ומסתלק לתי' א' בתוס': נותן לכל א' וא'
לתי' ב' בתוס': מניח המקח ומסתלק

העושה שליח לקבל מעות מיד חברו, ונתנם חברו ביד השליח ונאנסו בידו, מה הדין?

בשליח שעשאו בעדים בשכירו ולקיטו (שלא עשאו בעדים
לרב חסדא הוי שליח, ונפטר הלווה [2] לא הוי שליח, וחייב הלווה
לרבה לא הוי שליח, וחייב הלווה [3] לא הוי שליח, וחייב הלווה

בבא קמא דף קד: א

האם משלחים מעות בדיוקני?

בלא חתימת עדים בעדים חתומים עליה
לרב יהודה אמר שמואל אין משלחים אין משלחים
לר' יוחנן אין משלחים משלחים [4]

האם הבן משלם חומש על גזילת אביו?

בגזילה קיימת באין גזילה קיימת
בנשבע והודה הבן משלם לא משלם
בלא נשבע הבן לא משלם לא משלם
-------------------------------------------------

[1] ומבואר בסוגיא שהמקרה הנ"ל שאומר לשנים שגזל אותם, הוא בא לצאת ידי שמים.

[2] פי', בקבלת השליח חשיב כאילו קיבלו הבעלים, וממילא אם נאנס השליח פטור הלווה. דמזה שעשאו בעדים ש"מ שבעי שיעמדו ברשותו, דאם כסברת רבה שרק אומר לו שהוא אדם מהימן ואם ירצה יתן לו המעות, לא היה לו לעשותו בעדים, ומזה שעשאו בעדים ש"מ שרצונו שיהיה שלוחו ממש, ומיד שיגיע הממון לידו חשוב כאלו הגיע ליד הבעלים.

[3] דה"ק: איניש מהימנא הוא אם תרצה שלח בידו.

[4] ואם נאנסו ביד השליח נפטר הנותן, דמזה שטרח המקבל לעשות בעדים - ש"מ שכוונתו שכשיבואו ליד השליח כאילו באו לידו. וכתבו התוס' (בד"ה ורבי), דלר' יוחנן ה"ה דמהני בלא דיוקני, וסגי בשליח שעשאו בעדים, כמו שאמרו הוא ור' אלעזר לעיל (סוף עמוד א') דמהני.

-------------------------------------------------