[1] תחילה חשבה הגמ' שבזה הסתפק רבא, ודחתה הגמ' וכי "גילח שערה שערה קא מיבעי ליה לרבא", דהרי ודאי שמקיים מצות גילוח גם אם גילח שערה אחת, ולכן אם נשארו ב' שערות וגילח אחת מהן הרי שקיים מצות גילוח בלא ספק.

[2] דאולי לא קיים מצות גילוח, מחמת שהגילוח הראשון לא היה טוב שהרי נשארו עדיין ב' שערות, והגילוח השני גם אולי אינו טוב כיון שעשה את הגילוח בשעה שיש לו בראש רק שערה אחת. או דלמא, דמצטרף הגילוח האחרון לראשון וקיים מצות גילוח.

[3] ונקט בלשון זו "גילוח אין כאן שער אין כאן", והבינה הגמ' בתחילה שהכוונה שכיון שלא נשאר בו שער לכן לא קיים מצות גילוח. ומקשה הגמ', דאדרבה "אי שער אין כאן - גילוח יש כאן" וכבר יצא ידי חובה בגילוח הראשון כיון שלא נשאר כאן שער. ומפרשת דה"ק: "אע"פ ששער אין כאן מצות גילוח אין כאן", ומטעם שבגילוח הראשון נשארו עדיין שתי שערות ולא קיים מצות גילוח, ובגילוח השני כיון שכבר נשרה שערה אחת הרי שאין כאן שתי שערות שיהיה בהם שיעור מצות גילוח, ולכן לא יצא.

[4] דהרי כשאומר שהוא שומר חנם הוא פוטר את עצמו בגניבה ואבידה אם יגנב, וכן בשאר הדוגמאות יש איזה דבר שפוטר את עצמו.

[5] וכך היה המקרה, הנגזל תבע את הגנב "שורי גנבת" והוא נשבע שלא גנבו אלא אמר שומר חינם אני עליו והילך, ובכה"ג הוא פטור, כיון שלא פטר את עצמו כלל בטענת שומר חנם מגניבה ואבידה, דהרי מיד כשאמר כן כבר החזיר.

[6] וס"ל דדבר הגורם לממון כממון דמי,

[7] די"ל שאין זו כפירה גמורה אלא רק כופר בינתים עד שיביאה מן האגם ואז יחזיר, וכיון שיש לנו ללמד עליו זכות זו אין אנו מענישים אותו מיד בחיוב אונסים.