בבא מציעא דף כא. א
מצא פירות (-תבואה) מפוזרין בכמות כדלהלן בארבע אמות מה הדין?
מצא קב בדיוק | מצא יותר מקב | מצא פחות מקב | |
בדרך נפילה | הרי אלו שלו | הרי אלו שלו [1] | הרי אלו שלו |
בדרך הינוח | לא יגע בהם | לא יגע בהם | לא יגע בהם [2] |
במקום שדש התבואה | הרי אלו שלו [3] | לא יגע בהם | הרי אלו שלו |
בבא מציעא דף כא: א
מה דין יאוש שלא מדעת?
בדבר שיש בו סימן [4] | בדבר שאין בו סימן | בזוטו של ים | |
לאביי | לא הוי יאוש | לא הוי יאוש [5] | הוי יאוש [6] |
לרבא | לא הוי יאוש | הו יאוש [7] | הוי יאוש |
מה הדין בדברים דלהלן האם מותרים למוצאם, ומדוע?
מצא קציעות בדרך [8], ותאנים תחת תאנה הנוטה לדרך |
מצא פירות וזיתים וחרובים באופנים הנ"ל |
|
לאביי | היות שחשובים בודק וכבר נתייאש | יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש |
לרבא | יאוש שלא מדעת הוי יאוש | הם לא נמאסים בנפילתן, ומקומן הוי סימן |
[1] דכיון שאין בהם סימן ודאי התייאשו מהם הבעלים אף שיש בהם הרבה יותר מקב.
[2] ואפי' שהם רק מעט פירות בתוך שטח גדול של ד' אמות, מ"מ כיון שהם דרך הינוח, ודאי נתן אותם האדם בכוונה שם ועתיד לחזור לקחת אותם.
[3] דכיון שיש בהם הרבה טורח לאסוף אותם - לא טורח לאוספם, אולם אם יש קב בפחות משטח של ד' אמות שאין בזה כל כך טירחא הוא חוזר עליהם ולא מפקיר אותם.
[4] בזה אין מחלוקת שלא הוי יאוש - דכיון שאדם לא מתייאש בשעה ראשונה כיון שאומר הרי יש לי סימן בדבר, ולכן כשהגיע ליד המוצא בא לידו באיסורא (פי', זמן שעדיין לא יכול לזכות בו), ולכן אפי' אם שמע את המאבד לאחר זמן שנתייאש מהדבר - לא מועיל למפרע.
[5] דכיון שבעל החפץ לא ידע שנפל ממנו עדיין - וממילא אינו מתייאש.
[6] אפי' בדבר שיש בו סימן, משום שהתורה התירתו אפי' בא ליד המוצא קודם יאוש.
[7] דכיון שהוא עתיד ודאי להתייאש - וגם המצב של עכשיו ראוי ליאוש אם היה יודע כבר שנפל ממנו כיון שאין לו סימן בחפץ, לכן נחשב כאילו מעכשיו הוא נתייאש, ולא אתא באיסורא ליד המוצא.
[8] פי', מצא תאנים יבשות בדרך, ואפי' מצא אותן בצד שדה של קציעות - דהיינו שדה שרגילים לשטוח שם תאנים להתייבש.