[1] כגון בבהמה שאמר לו: נגחנית היא נשכנית היא בעטנית היא רבצנית היא. ובשפחה, כגון שאמר לו: שוטה היא ניכפית היא משועממת היא.

[2] דכיון שהזכיר המוכר שאר מומים שאינם והכיר הלוקח שאין את אותם מומין, וסבר שכמו שאין בה המומים הללו כך אין בה מום כלל, ורק כדי להשליך מעליו שום תרעומת אומר כן, ונמצא שאין אמירתו שיש בה מומים מועלת כלום וכאילו לא אמר הוי, ולכן כשלבסוף נמצא בה מום הוי מקח טעות.

[3] פי', שהזכיר בפירוש שהיא נגחנית, ואותו מום באמת יש בה, ואמר שיש בה עוד מומים ואותם לא פירט.

[4] דכיון שהוסיף בנפח אף שלא נוסף במשקל, חייב כאילו הוסיף במשקל - נפח כמשאוי.

[5] ההוספה בנפח אינה מחייבת אלא בהרבה בנפח כ"כ עד שנוסף במשקל, אולם בהוסיף בנפח כדי משקלו אם יוסיף כל שהוא יותר יהיה חייב. ודין שלש קבין הנזכר במשנה כשלא שינה ולא הרבה בנפח.

[6] ובזה מיירי הברייתא שאמרה שדוקא משום שהיה כאן הוספה של סאה חייב, אבל על הוספה של ג' סאין פטור - משום דהוי מחיקתא, אבל אם לא היה מחוק - היה חייב כבר בג' סאין.

[7] לרש"י (בד"ה מחיקתא) הטעם שפטור כיון שהם מחוקות אין כאן הוספה של נפח סאה, דמשאוי החמור הוא לתך גדוש ולא מחוק. ולתשובות הגאונים (המובא ברש"י וכפי שביארוהו תוד"ה תרגמא), הטעם שפטור דבדבר קל ביותר כשעורים שהתליעו לא אמרינן שאם הוסיף נפח סאה יהיה חייב.