[1] לקחת את קורות השקמה עצמן - מבואר במשנה שאין לו, אולם הנידון אם יקבל דמי השבח שהשביחה השקמה ברשותו מהבעלים או לא.

[2] דשאני גבי יובל שכתוב (ויקרא כה:לג) "ויצא ממכר בית" - ודרשינן ממכר בית הוא דחוזר, אבל שבח אינו חוזר, ולכן שמין לו את השבח לקונה.

[3] מבואר בדברי רב שישא ורב פפא שבדקלא ואלים - לכו"ע אין שבח, כיון שירד לפירות או לענפים אבל לא למה שישמין העץ. וכן במעשה של רב ביבי שעשה משוניתא סביב שדהו וגדלו שם עוזרדין, דאין לו בהם כיון שלא ירד אדעתא דהכי וגם אין לו פסידא.

[4] כמבואר ממעשה דרב פפא. ולענין כמה יש לו, יש בזה כמה חילוקים (עיין תוד"ה אין): א) אם העצים הכחישו הקרקע יותר ממה שהיה צריך המקבל לזרוע במקומם, אין לו אלא דמי הזרעים שהיה צריך לזרוע שם. (והגר"א בהגהותיו העיר דה"מ בחכירות, אבל בקבלנות יש לו גם חלקו בדמי העצים בכה"ג לרש"י קו: ד"ה לא יזרענה חטין). וה"ה אם העצים לא הכחישו הקרקע יותר מהזרעים אבל המקבל לא היה בדעתו לזרוע במקום העצים אלא אותם הזרעים שהסכים עם בעל השדה, אין לו אלא דמי הזרעים (גמ', רמב"ם פ"ח מהלכות שכירות ה"י). ב) ואם לא הכחישו העצים בקרקע יותר מהזרעים, וגם נתכוון המקבל לעצים ולא רק לזרעים, הדין הוא שאם לא נתכוון המקבל לעקור העצים ולנוטעם במקום אחר, או שלא היו העצים ראוים לנוטעם במקום אחר, נותן לו דמי עצים להסקה בלבד (ובהכי מיירי בסוגיין). ג) אם נתכוון לעקרם ולנוטעם במקום אחר, בחו"ל יכול המקבל לעוקרם ולומר עציי אני נוטל, ובא"י אף שאינו יכול לעוקרם יש לו דמי אילן לפירותיו.

[5] דרך השתלא לנטוע כרם בשדה בעה"ב ולהיות בו אריס וליטול מחצה בפירות כל ימי הכרם, אא"כ החליט להסתלק ממנו מעצמו (רש"י).

[6] אף שקיבל עליו להסתלק, הוי רק אסמכתא. ולא דמי ל"אם אוביר ולא אעביד", שמשלם במיטבא (ולא חשיב אסמכתא), דשם התשלום הוא על מה שהפסיד, משא"כ כאן שאנו רוצים לקונסו בגלל מה שהפסיד שיפסיד גם את החלק שכן השביח.

[7] פי', לדוגמא היו כאן בשדה ששים גפנים, והאריס שיטפל בכל השדה עכשיו יצטרכו לתת לו שליש - דהיינו עשרים גפנים, ונמצא שנשארו לבעל הבית פירות ארבעים גפנים - ומזה יתן לשתלא ריבעא דהיינו עשר, והריבעא הזה הוא ששית מכל הפירות שהיו ששים גפנים וכנ"ל. אבל אם נאמר שיטול ריבעא ממש דהיינו פירות מחמש עשרה גפנים, נמצא שהפסיד בעל הבית פירות חמש גפנים שהם אחד חלקי שתים עשרה (חצי דנקא) מכללות השבח.

[8] טוען השתלא לבעה"ב מדוע לחשב כפי כמה שהיה נוטל האריס אם היה יורד לכל השדה, הרי אין לנו לחשב אלא באופן שלא תפסיד החצי שמגיע לך תמיד, ולכן תיטול שלש רבעים (דהיינו ארבעים וחמש גפנים), ואותם תתן לאריס - ומתוכם יקח האריס שליש - דהיינו חמש עשרה גפנים, וישאר לך שלשים גפנים כמו בכל שנה. ולי תתן את החמש עשרה גפנים הנותרים, ואעשה בהם מה שאני רוצה, ואל תחשב גם אותם בהורדת האריס.

[9] וכיון דהוה כקרן, במשכון ובנכסי מלוג ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. אבל באריס מודה רבא שחולקים העצים שהזקינו (וזהו דין קופא סבא דסוגיין) כיון שיש לאריס חלק גם בקרן (תוד"ה רבא).