[1] דהנה אם נשכר לכל היום - גובה כל הלילה, ואם נשכר לכל הלילה - גובה כל היום, והנידון כאן אם נשכר רק לכמה שעות, כמה זמן גבייתו.

[2] טעם המשנה, ד"לא תלין" משמע לינת כל הלילה (תוד"ה יצא, דף קי:). א"נ, דהיום הולך אחר הלילה, כל שלא שכרו מאתמול (רש"י דף קיא. ד"ה ושמואל).

[3] לשון "גזל" דקרא משמע שאנסו בידו ממש טפי מעושק (רש"י ד"ה גזל).

[4] והסיקה הגמ' שכך אמר לו קודם שהגיעו לב"ד, אולם בב"ד כיחש לו וכפרו. ולמד רב ששת כן מייתור הב' שכתוב "או בגזל", ור"ל שכבר גזל אותו ע"י שאמר לו יש לך בידי ואיני נותן לך, ואח"כ כיחש לו וכפר לו. אולם גבי עושק שאין יתור של ב', מוכח שע"י הכחשה וכפירה עשקו שאמר לו נתתיו לך.

[5] ע' בריטב"א שכך כוונת רבא, שהרי לא העמיד אביי גזל דוקא בנתתיו לך אלא כדי לחלק בינו לעושק, ולכן לרבא דס"ל היינו עושק היינו גזל שניהם ודאי איתנהו בין בנתתיו לך ובין בלא שכרתיך מעולם. וע"ע במאירי.

[6] דין שלש לאוין אלו שוה, אף שלא נזכר בגמ' להדיא אלא לאו ד"לא תלין" (רש"י ד"ה ויש בהם, ד"ה ואין בו).

[7] ואף שתנא דמתני' לא יליף "שכיר" "שכיר", מ"מ על בהמה וכלים חייב כדילפינן מ"אתך" (ולתוד"ה וריב"י, דרשינן לה מלשון: לא תלין "פעולתו" אתך).

[8] וילפינן לה מ"בארצך" - כל שבארצך.

[9] כדילפינן מ"בשעריך".

[10] ת"ק דברייתא דריש גז"ש "שכיר" "שכיר" להקיש הנך קראי דויקרא להנך קראי דדברים.

[11] ר' יוסי בר' יהודה ס"ל דאינו עובר באלו בבהמה וכלים, דכתיב "כי עני הוא", דהיינו מי שבא לידי עניות ולא בהמה וכלים. (ושאר תנאי מיבעי ליה "כי עני הוא" להקדים עני לעשיר).

[12] בגמ' לא מבואר, אולם כיון שבשכר בהמה וכלים ס"ל למשנתנו כת"ק דברייתא א"כ דרשתם בהאי קרא על כרחך היא כמוהו.

[13] בגמ' מבואר דריבוי זה הוא לר' יוסי בר' יהודה, מ"מ כיון שת"ק דברייתא ס"ל לדרשת "שכיר" "שכיר" (ולא כמשנתנו), א"כ לא צריך לריבוי בהמה וכלים ועל כרחך דורשו כר' יוסי בר' יהודה.

[14] כ"ה בגמ' אליבא דת"ק דברייתא, ומ"מ גם ר' יוסי בר' יהודה על כרחך דורש כן מדלא הוצרך "רעך" למעט גר תושב כיון שלא דרש "אתך" כמשנתנו.