[1] פי', מצרף את הבהמה שלוקח ממעות מעשר שני לבהמה אחרת שכבר לקח אותה ממעות חולין.

[2] פי', לצרף מעות מעשר עם מעות חולין כדי לקנות בהמה לחגיגה.

[3] דהיינו שלפחות בהמה אחת ממה שלוקח צריך שתהיה ממעות חולין, ואם היא לא מספיקה לו (כגון שבני ביתו מרובין) לוקח עוד בהמה ממעות מעשר. אבל לא יכול לצרף מעות מעשר למעות חולין כדי לקנות בהמה גדולה. וטעמו דאם קנה בהמה אחת מחולין אף שכל שאר הבהמות גם להם יש שם חגיגה, מ"מ כבר יצא בבהמה שקנה מן החולין.

[4] דכיון שכל קרבן וקרבן שמביא לשם חגיגה - שם חגיגה עליו, א"כ לא יכול להביא קרבן זה שחייב בו כולו ממעות מעשר, ורק אם מערב מעות מעשר עם חולין (ובאופן שיש שיעור של ב' מעות לפחות מהחולין - שזה עיקר שיעור חובתו) יוכל להביא ואפי' בבהמה הראשונה. וע' בתוס' (בד"ה טופלין), שביארו את מחלוקתם האם חולק אדם חובתו לשתי בהמות.

[5] וסובר רב ששת כברייתא השניה שאומרת "אכילה ראשונה מן החולין ומכאן ואילך מן המעשר" ולא כמו שפירשנו לעיל שצריך שהבהמה הנאכלת ראשונה בשלמי חגיגה תהיה כולה מן החולין, אלא מפרשה ששיעור דמי אכילה ראשונה יהיה כולו מן החולין, והיינו שתי מעות כסף שהוא השיעור של אכילה ראשונה - הם צריכים שיבואו מן החולין, אבל אפשר לטפול בין בהמה לבהמה ובין מעות למעות.

[6] וביאר רב אשי דהטעם שאסור בכל ענין להביא נמעשר בהמה ביו"ט, הוא דשמא יבוא לעשר ביו"ט. ואסור לעשר ביו"ט משום שכשמעשר חובט בבהמה העשירית במקל עם צבע אדום - ואסור לצבוע ביו"ט.

[7] ומקשה הגמ' הא יש לו רק נכסים מועטים, ומתרצת שמביא את התוספת ע"י מעות מעשר שני.

[8] ומשום איסור "בל תוסיף" דכיון שהפרישם בסתם יש לחוש שמא כוונתו מתחילה להקריבם בתורת חגיגה ביום השני.

[9] באופן זה י"ל דמה שלא הקריבם הוא מחמת הסבות הללו שלא היה שהות ביום או שלא היה לו מי שיאכל, ולא מחמת שרוצה להקריבם בתורת חגיגה ביום השני, ואין כאן "בל תוסיף" אלא תשלומין ליום הראשון.

[10] כיון שפירש להקריבם ביום ראשון ודאי לא היתה כוונתו להקריבם ביום השני משום שרוצה להוסיף ולחגוג את יום שני בפני עצמו, אלא משום תשלומי הראשון.

[11] דכיון שיש לו שהות ביום ויש לו אוכלים ולא שחטן הרי ששייר אותם ונעשו כנדרים ונדבות שלא מחמת יו"ט - שאין קרבין ביו"ט.

[12] באופן זה י"ל דמה שלא הקריבם הוא מחמת הסבות הללו שלא היה שהות ביום או שלא היה לו מי שיאכל, וא"כ אינם נעשים כנדרים ונדבות, אלא הם קרבים מדין קרבן חגיגה שקרב גם ביו"ט.

[13] כיון שפירש להקריבם ביום ראשון ודאי לא היתה כוונתו לעשות אותם שיריים ושיהיה להם דין נדרים ונדבות, והרי שנשאר דינם של קרבנות חובה הקרבים ביו"ט.