חגיגה דף ט"ז. א
מה הדברים שנאמרו בשדים ומה בבני אדם?
בשדים | בבני אדם | |||
במה דומים למלאכים | במה דומים לבני אדם | במה דומים למלאכים | במה דומים לבהמה | |
א. | יש להם כנפים | אוכלין ושותין | יש להם דעת | אוכלין ושותין |
ב. | טסין מסוף העולם ועד סופו | פרין ורבין | מהלכין בקומה זקופה |
ופרין ורבין |
ג. | שומעין מה שעתיד להיות מאחר הפרגוד [1] | מתים [2] | מדברים בלשון הקודש |
מוציאין רעי |
האם מותר לסמוך על הקרבן ביו"ט [3], ומי מהתנאים היה נשיא ומי אב בית דין?
האומר שלא לסמוך | האומר לסמוך | ||
לזוג הראשון | יוסף בן יועזר - נשיא | יוסף בן יוחנן - אב בית דין | |
לזוג השני | יהושע בן פרחיה - נשיא | ניתאי הארבלי - אב בית דין | |
לזוג השלישי |
לר"מ משנתנו | יהודה בן טבאי - נשיא | שמעון בן שטח - אב בית דין |
לחכמים | יהודה בן טבאי - אב בית דין | שמעון בן שטח - נשיא | |
לזוג הרביעי | אבטליון - אב בית דין | שמעיה - נשיא | |
לזוג החמישי | שמאי - אב בית דין | הלל - נשיא |
חגיגה דף טז: א
האם נשים סומכות?
האם סומכות | כיצד סומכות | |
לתנא קמא | אינן סומכות מגזה"כ | ---- |
לר' יוסי ור' שמעון | אינן חייבות אבל רשות הוא להן | בהנחת ידים בנחת ולא בכל כחן [4] |
[1] ובשמיעה זו אפשר לדעת רק את הדברים שעתידים להיות בזמן קרוב - אבל לא דברים העתידיים לזמן מרובה.
[2] כתבו התוס' (בד"ה כבני), דהוה מצי למנות נמי גם שהם ישנים ומוציאים רעי כבני אדם.
[3] מצות סמיכה היא להניח את שתי ידיו על ראש הקרבן ולהשען עליו בכל כחו, ובמעשה זה הוא משתמש בבהמה - שהוא דבר האסור ביו"ט, ונחלקו התנאים דלהלן האם מותר לסמוך ביו"ט. בגמ' (בסוף עמוד ב') הובאה דעת ר' יוסי בר' יהודה דס"ל דנחלקו בשלמי חובה האם יש בהם מצות סמיכה או לא, ועכ"פ משנתנו אינה כמ"ד זה.
[4] דכיון שאין להם חיוב סמיכה - דנתמעטו מקרא ד"בני ישראל" ולא בנות ישראל, אם יסמכו כדין הרי שהם משתמשות בקרבן, ורק משום לעשות להם נחת רוח (כגון שהיתה בהמה שלהם, - תוד"ה לעשות) שירגישו כאילו הם מקיימות מצוה התירו להן לעשות כעין סמיכה אבל לא יותר.