[1] ופירש"י דמחלוקתם היא האם החלב כאן נקרא תותב שאז אסור אפי' לר' עקיבא, וכך ס"ל לבני בבל. או כיון שמחובר במקצת (באמצע הקשת) לאו תותב מיקרי, ומותר לר"ע.

[2] רש"י מפרש דלית הלכתא כהאי לישנא, דאם נאמר שעל "אקשתא" אמר רב נחמן "אינהו (בני א"י) מיכל אכלי - ולדידן (בני בבל) מסתם נמי לא סתים" - בתמיה, א"כ גם "אקשתא" אף שלא אוכלים - סותם, ויוצא שכל חלב סותם. וזה לא יתכן, דהא רב נחמן אמר "חימצא ובר חימצא, חד סתים וחד לא סתים".

[3] תוס' מפרשים שלהאי לישנא מה שאמר רב נחמן "אינהו וכו' סתים", אינו בתמיה אלא בניחותא, וה"ק מה שהם אוכלים את ה"אקשתא" בשבילנו אנו מחשבים אותו כחלב טמא לגמרי ואפי' אינו סותם.

[4] כתבו תוס' דע"כ מיירי באותו צד שבפנים במקום הרעי, דאם באה מחט מבחוץ, היינו מחלל הבטן ודאי טרפה, דאיך הגיע מחט לשם אם לא נקבה.

[5] כלומר במקום שדבוקים ושוכבים המסס ובית הכוסות זה על זה, וניקבו שם נקב מפולש ביניהם, בזה נחלקו רש"י ור"ת. אכן אם ניקבו לבחוץ בנקב מפולש, דהיינו לחלל הבטן, זה הוא דין משנתנו שטרפה.

[6] וכתבו תוס' דאפי' אם נאמר שאין עכשיו להטריף בחצי עור, מ"מ כאן חיישינן שמא ניקב לגמרי והבריא חצי, ואין הקרום שעלה במקום הנקב חשוב להיות סתימה.