[1] ולצד זה צריך לגוררו מעל המזבח ולכסותו בעפר מלמטה ועפר מלמעלה, דכשהוא על המזבח לא יתכן שיש שם עפר מלמטה. וכשאינו ראוי לכיסוי מלמטה, הכיסוי שלמטה מעכב (דבעינן שיהיה ראוי לבילה).

[2] למסקנא אמרה הגמ' טעם אחר למה אין טעון כיסוי, דכתיב "ושפך וכסה" - שאינו מחוסר אלא שפיכה וכיסוי, יצאו קדשי בדק הבית דבעינן נמי פדיון, ולפ"ז י"ל דגם יצאו קדשי מזבח דבעו גרידה מהמזבח לפני הכיסוי. ומר בר רב אשי יליף מגזה"כ "חיה או עוף", מה חיה שצריכה כיסוי על כרחך מיירי בשאינה קדשים - דאין קדשים של חיות, ה"ה עוף מיירי דוקא בעופות חולין.

[3] כן פסקה משנתנו, ור' יוסי בעי למילף לדין זה מק"ו, ור"א הקפר דחה את הק"ו, אכן בתוס' (ד"ה כיסוי) הביאו עוד טעמים לאסור ביום טוב מספק, או משום שאפר כירה מוכן לודאי ולא לספק, או משום התרת חלבו, או שהתירו דקר נעוץ (שיש בזה רק איסור דרבנן) דוקא לודאי ולא לספק.