[1] כך התיר רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא, וביאר רבא טעמו, שסבר שאף שאמר שמואל (לעיל קיא:) ד"מליח הרי הוא כרותח" - ובכותח יש מלח, הני מילי כשאנו נאכל מחמת רוב המלח, אבל כותח הרי כן נאכל.

[2] וביאור החילוק, דגבי מלח אם יפול לשם כותח - ישאר בעין, ויש לחוש שיקח מהמלח ויתן בבשר ומערב חלב בבשר. אולם גבי כד החומץ, אפי' אם יפול מן הכותח בתוכו - הוא יתערב עם החומץ ולא יהיה ניכר.

[3] בפשטות הכוונה על הככר שנעשה אדום מרוב דם שספג, אולם לפי הלע"ז של רש"י מדובר בבשר שקיבל מכה מחיים ונצרר שם הרבה דם. וכן מיירי דוקא שעבר הדם משני צדדי הככר, והיה אותו מוהל היוצא מן הבשר עבה, דאם היה צלול לאו דם הוא.

[4] דהדם היוצא נשאר בכלי וחוזר ונבלע בבשר, כדאמרינן לקמן (דף קיג.) וזה אפי' בשני חתיכות של אותו בשר.

[5] וה"ה עופות עם בשר, דכל מיני בשר אפי' בשר רך של עופות עם בשר קשה של בהמה וחיה, הם אינם בולעים אחד מן השני, דגם הבשר הרך פולט עדיין מוהל כל זמן שהבשר הקשה פולט, ולכן אינו בולע מפליטתו.

[6] דבולע מציר והשומן של הטריפוה שהם אסורים מדכתיב (ויקרא יא:לא) "הטמאים".