[1] פי', שלא נתן עליו מלח אלא רק על הטמא, והיו סמוכים זה לזה.

[2] כל הנידון הוא רק לענין בישול ואיסור הנאה, אולם לענין איסור אכילה - גם אם אין איסור בשר בחלב יש כאן איסור אכילת מינים טמאים.

[3] ומודה ר"ע שעכ"פ אסור באכילה מדרבנן.

[4] פי', שבישל חֵלב בחָלב, וכן לקמן שבישל נבלה בחלב, וכן גבי שליל.

[5] בגמ' נאמר "גדי" - לרבות את החֵלב ואת הנבלה, והקשתה הגמ' הרי כתוב רק ג' פעמים גדי ואיך דרש שמואל שש דרשות, ולכן על כרחך שלא כל הדרשות הם מ"גדי". וה"פ מאותו גדי הנאמר לגופיה לאיסור בשר וחלב אנחנו לומדים שגם אם בישל חֵלב בחלב, או נבלה בחלב ג"כ הוי בדין בשר וחלב. כן הוא הפירוש הראשון ברש"י וכפי הגירסא שלנו בגמ', אולם רש"י מחק תיבות "ואין איסור חל על איסור" ומפרש שכל הג' גדי מיותרים (דהיה לו לומר לא תבשל בחלב אמו ואני יודע שכל מי שיש לו חלב אם אסור לבשלו בחלב, וה"פ חֵלב ונבלה מחד קרא נפקי.

[6] שאם בישל דם בהמה בחלב אינו עובר וכן להלן, וזה נלמד מזה שכתוב ג' פעמים גדי אחד לכל דבר.

[7] אם שחט בהמה והיה חלב בדדיה והוציאו ובישל בו בשר.

[8] ולכן אינו לוקה משום אכילת בשר וחלב אלא רק משום אוכל חֵלב.

[9] פי', דהרי אין איסור לבשל חֵלב בחלב - מדין חלב, וא"כ כל מה ששייך לאסור הוא רק משום בשר בחלב ושפיר חל האיסור.

[10] פי', דכיון שהוציא הפסוק לאיסור אכילה בלשון בישול למדנו שאין איסור בישול חל אלא במקום שיש איסור אכילה, וכיון שכאן לא חל איסור אכילת בשר בחלב כיון שאין איסור חל על איסור, כך לא חל גם איסור בישול כשבישל חֵלב בחלב.

[11] פי', דכיון שהוציא הפסוק לאיסור אכילה בלשון בישול למדנו דבמקום שחל איסור בישול חל נמי איסור אכילה, וכיון שכאן חל איסור בישול (וכנ"ל) חל נמי איסור אכילה.

[12] פי', חד אמר חדא וחד אמר חדא ולא פליגי, אחד דיבר על איסור אכילה ובזה לא לוקה כי אין איסור חל על איסור, ואחד דיבר על איסור בישול ובזה לוקה כיון שאין איסור לבשל חֵלב בחלב - מדין חֵלב אלא רק מדין בשר וחלב וכנ"ל.