[1] קודם חזרתו, אבל אחרי ששמע מר' יוחנן רביה סברת "כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה" חזר בו ואף הורה הוראה כסברא זו.

[2] ס"ל שדוקא קדושת הגוף לא פקעה קדושתן מהן ע"י מרידתן, ולכן הם פטורים משילוח הקן. אבל קדשין מזבח שהוא רק קדושת דמים בעלמא, כיון שמרדה פקעה קדשתן וחייבת בשילוח.

[3] ס"ל דכיון שכל מקום דאיתיה לתרנגולת באוצר הקדש היא נחשבת שנמצאת, לא פוקעת ממנה קדושתה וממילא פטורה מלשלח.

[4] דכשאומר "הרי עלי" - הרי נדר שהוא יביא מנה לבדק הבית, והא לא קיים נדרו ולכן חייב באחריותו.

[5] כי איפה שנמצא הוא בי גזא דרחמנא.

[6] כן הסיקה הגמ' בשם רב המנונא שבערכין אינו כן ואפי' לא אמר "עלי", שכיון שכתוב "ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה'", שהמעות חולין עד שיבואו לידי גזבר, לכן בין לר' יוחנן ובין לר"ל אם נגנבו חייב באחריותן עד שיבואו ליד גזבר.