בכה. דעת רבא דלא אפשר וקא מכוין אסור, וקאמר אביי מנא אמינא מרבי יוחנן בן זכאי שהיה דורש בצילו של היכל, - והיינו שאף שישב במקום חול מכל מקום נהנה מצל הנוצר על ידי בנין ביהמ"ק, וקא אמר שאני התם דלתוכו עשויה,
אמנם צ"ע דבפה: איתא דכל השערים נתקדשו חות משער ניקנור, ובתוס' יבמות ז: ביארו דלא קידשו תוך שער ניקנור שיגן על המצורעים מפני החמה והגשמים, ונשאלת השאלה, דאף דלא נתקדשו מקום השער והמצורע עומד במקום חול, מכל מקום נהנה מצל של בנין בית המקדש, ועשוי לאותה מקום, ויש לאסור משום לא אפשר ולא מיכוין?
עוד נשאלת השאלה דפליגי בהאוכל חמץ בפסח, וקא מוקי לה רב יוסף דפליגי אליבא דרבי יוסי הגלילי דאינה אסורה בהנאה, ופליגי אם פודים את החמץ להאכילם לכלבים,
וצ"ע מיד פודה, אם ישראל פודה, הרי ישראל נאסר משום בל יראה
ואם עכו"ם הוא אפשר לפדותו אף להאכילו לעצמו?
שווארץ
שלום,
לשאלה הראשונה - נראה בפשיטות שלא קידשו את השער כדי שיהא מותר להסתופף בצלו.
לשאלה השנייה - לכאו' יכול ישראל לפדות מיד ההקדש ולא להכניס לרשותו. וכן יכול ההקדש למוכרו לעכו"ם, וגם זה בכלל אותה מחלוקת אם פודים את הקדשים להאכילתם לכלבים אם לאו, ושאמרו 'לכלבים' - לאו דווקא, אלא כלומר לא לצורך אכילת ישראל.
בברכה.
יוסי בן ארזה
לכ' הג' ר' יוסי בן ארזה,
תודה רבה על תשובתיך.
במה שכתבת שלא קידשו את השער עצמה, באמת לא מצינו שחלק מן בנין המקדש לא נבנה מדמי הקדש, ובגמרא פה: אינו מזכיר אלא לגבי מקום עובי השער.
השאלה השניה, שוב למדתי תוס' כט: ד"ה רב אשי, שסיימו "ומכאן מויכח ר"י שהמשהה חמץ ובדעתו לבערו אינו עובר.
שלום וברכה
גם אם לא מצינו במקומות אחרים, יתכן ששער ניקנור שאני, שלא הקדישו את האבנים לצורך השימוש תחת. ונידון הגמרא בעובי החומה והחלונות דעלמא.
ושמא אם ניתן להתנות שמקדישים חוץ משימוש מסוים שיישאר מותר, וכענין שמצינו בפוסקים בתשמישי קדושה שלב ב"ד מתנה שיהא מותר להישען עליהם, הגם שנראה שיש בהם קדושה. לא ביררתי ענין זה.
בברכה.
יוסי בן ארזה