עירובין דף כא. א
לצורך מי נאמר ההיתר בפסי ביראות?
לבהמת עולי רגלים | לעולי רגלים עצמם | |
בבור צר | נאמר [1] | לא נאמר - אלא ירד לבור וישתה |
בבור רחב | נאמר | נאמר |
האם במקומות דלהלן נאמר ההיתר בבורגנין [2] ובפסי ביראות?
בבבל | בחוץ לארץ | |
בורגנין | לא נאמר [3] | ללישנא קמא: נאמר לאיכא דאמרי: לא נאמר [4] |
פסי ביראות | ללישנא קמא: נאמר לאיכא דאמרי: לא נאמר [5] |
לא נאמר [6] |
[1] והגם דבעינן שיהיו מים הראוים לשתיה לאדם, זה אינו משום שגם לאדם הותרו, אלא משום שהמים הם שמחשיבים לפסי ביראות כמחיצה - הגם שבאמיתות יש כאן "פרוץ מרובה על העומד", ולכן בעינן מים חשובים. וע"ע בתוד"ה מידי.
[2] בורגנין הם סוכות שעושים שמרי העיר - ואינו דבר קבוע, וקולא היא שהקילו חכמים להחשיבם כחלק מן העיר לענין שמודדים את תחום העיר מהם אם היו בתוך שבעים אמה לתוך העיר, שבכך הוא מגדיל את שטח "תחום שבת" של העיר.
[3] דכיון דשכיח בבבל שטפונות של מים השוטפים את הבורגנין, לכך אינם חשובים להתעבר עם העיר.
[4] דכיון שמצויים שם גנבים שגונבים את הבורגנין, א"כ אינם מקומות חשובים להתעבר עם העיר.
[5] בבבל הוא מקום שיש בו הרבה מים ואין צריך להיתר פסי ביראות.
[6] דכיון שהיתר פסי ביראות נאמר רק לצורך דבר מצוה כמו עליה לרגל או בשביל תלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום כדי ללמוד תורה, ואין שיירות מצויות של לומדי תורה בחו"ל - לכן לא נאמר שם היתר זה.