[1] לאביי אף שמיירי שיש כאן עוד אחד (שהרי אותו אחד עירב עם מישהו), סגי שיתן רשותו לאחד ולא צריך שיתן רשות לכל אחד ואחד, ולרבה מיירי הכא כגון שמת השני שעירב (ורש"י מעמיד בשיירה שחנתה שאין שם יורש, ותוס' פירשו שאין צריך לדוחק זה), ולכן סגי במה שנתן רשותו לאחד שעירב, אבל אם היה חי אותו שעירב אה"נ דלא מהני, דבעינן שיתן רשותו לכל אחד ואחד.

[2] וממקרה זה דייק רבה כשיטתו, שמשמע שדוקא כשהם נותנים לשניהם אז מועיל, אבל אם השנים שלא עירבו נותנים רק לאחד מאלה, לא מהני, - וש"מ שצריך לעשות ביטול לכל אחד ואחד. ואביי מתרץ, דמה שאמר "לשנים שעירבו" - לאחד משנים שעירבו, אבל לא צריך לתת לשניהם ממש.

[3] וכאן לכו"ע מיירי שנמצא עוד אחד (שאיתו עירב האחד), דאם מיירי שהוא מת (כמו שהעמיד רבה את המקרה הראשון), מדוע לא יתן אחד שעירב רשותו למי שלא עירב הרי הם רק שנים עכשיו ואין עוד אחד שיאסור.

[4] ויוצא מן הכלל הזה מבטל רשות.