[1] מחיצה הנמוכה מי' העשויה מחתיכות עצים.

[2] ובכל אופן אין זה דומה לחדרים ועליות המוזכרים במשנה - שמודים בהם ב"ה דבעינן עירוב לכל חבורה וחבורה. והטעם ביארו התוס' (בד"ה במחיצות), שכאן מיירי במחיצות עראי כגון יריעות המפסיקות עד התקרה.

[3] והכי ס"ל כשיטה זו ר' יהודה הסבר. וכן דייק רב נחמן בר יצחק דהכי ס"ל למתניתין שאמרה "ומודים (ב"ה) בזמן שמקצתן שרויין בחדרים ובעליות שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה", והנה ודאי דלא מיירי בחדרים ועליות ממש - דהיינו בבית שחולק בקירות גמורים מעת בנייתו, דא"כ מה אתא לאשמועינן בזה - דפשיטא שמודים ב"ה דהא הוי ה' בתים נפרדים לגמרי, אלא על כרחך שמיירי בכעין בתים ועליות, דהיינו שחילקו את הטרקלין במחיצות עראי שהם יריעות המפסיקות על התקרה, וקתני במתניתין שמודים בהכי ב"ה. וא"כ נמצא שנחלקו רק בכה"ג שאין המחיצות מגיעות לתקרה, והיינו כסברת ר' יהודה הסבר.

[4] ביארו התוס' (בד"ה אבל), שנידון זה אינו דוקא אליבא דב"ש, דגם לב"ה יש אופנים שאסור אם לא עירבו ה' עירובין, וכמו שהתבאר לעיל שבכה"ג דהוי כעין בתים ועליות מודו ב"ה.

[5] פי', שנחלקו ב"ש וב"ה האם כשמערבים בני החצר צריכים כל חבורה וחבורה מבני הטרקלין לתת עירוב (סברת ב"ש), או סגי שחבורה אחת תתן בשביל כולן (סברת ב"ה), וא"כ זה שייך דוקא כשהם נותנים את עירובן בבית אחר, אכן אם בא העירוב אצלם - גם ב"ש מודים שסגי בעירוב אחד.

[6] כן הוא לשון הברייתא, אכן באמיתות אפי' עירוב אחד לא צריכים לתת דהדין הוא שאין בני הבית שהעירוב מונח בתוכו צריכים לתת עירוב, כמבואר לעיל (דף מט.).

[7] פירש"י שדברי הברייתא הזו שייכים רק אם נאמר שנחלקו בדין שיתוף (וכמו שביארנו לעיל), אכן אם נאמר שהם חולקים בדין מחיצות שלב"ש חשובה מחיצה והם כחמשה בתים ולב"ה לא חשובה מחיצה, א"כ גם בכה"ג שבא העירוב לתוך הטרקלין לא יודו ב"ש, דסו"ס ס"ל שיש כאן חמשה בתים בתוך הטרקלין הזה.

[8] לשמואל דמקום לינה גורם מיירי כפשוטו שאוכלים אצל אביהם, ובכל אופן מקום לינתן קובע. ולרב דס"ל שמקום פיתא גורם, מיירי שאינם אוכלים בפועל אצל אביהם אלא רק מקבלים ממנו הוצאת מאכלם. דאם היו אוכלים ממש שם, סגי בעירוב אחד אפי' כשמוליכין עירובן למקום אחר.