[1] בזה שונה דין בתים מדין חצרות, דבית נחשב כאילו הוא מלא דברים, ולכך אין מחיצה עשרה שבתוך הבית מקשה את השימוש בחלון, כיון שבקל יכול לעמוד על החפצים ולהשתמש דרך החלון. ובמשנה ברורה (סימן שע"ב ס"ק ל"ד) ביאר, וז"ל: שהבית כיון שהוא מקורה הרי הוא כמלא, והרי זה כאילו אין החלון גבוה י' טפחים - כיון שהבית כולו מלא, עכ"ל. ולפ"ז מיירי דוקא בבית מקורה, אבל אם אינו מקורה יהיה דינו כחצר.

[2] ורוצים שני בני החצרות לעלות ולאכול מהפירות שעל גביו.

[3] אכן כל הנידון דוקא אם אוכלים את הפירות על גבי הכותל עצמו, אבל לענין להוריד לחצר אסור - משום שחשוב הכותל רשות בפני עצמו, ואינו בטל לא לחצר זו ולא לחצר זו. וכתבו התוס' (בד"ה בלבד), שדוקא באופן שאין פתח בכותל, אבל אם היה פתח בכותל ועירבו, מותר להוריד מן הכותל וכן להביא מהבתים לכותל. עוד כתבו, דכל זה אליבא דרבנן שאוסרים לטלטל מחצר לחצר (היכא שכל חצר עירבה לעצמה שיש מאני דבתים בחצר ויש לחוש שמא יוציא לכלי הבתים מחצר זו לחצר זו), אבל אליבא דר"ש שחצרות גגין וקרפפות חשובים כרשות אחת, גם כאן יהיה מותר.

[4] ס"ל לרב שכיון שאינו רחב ד' הרי הוא בטל לשתי הרשויות, ושתי רשויות שולטות בו ואוסרות זה על זה, ולכן אסור לטלטל בו אפי' כמלא נימא.

[5] ר' יוחנן מחשיב לכותל זה מקום פטור, וממילא שתי הרשויות מותרות בו. (ורב גם מודה שבעלמא ברשויות דאורייתא אמרינן שהוא מקום פטור, אולם כאן שהוא דין עירובין דרבנן - "חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה").