[1] רב לשיטתו שאין אדם אוסר על חבירו בתשמיש מופלג שצריך לזורק הדלי באויר ד' טפחים, ולכן לא צריך שום תיקון.

[2] דכיון שרשות שניהן שולטת בו הדין שאין ממלאים ממנו בשבת, דהם אוסרים זה על זה.

[3] פי', כגון בנידון סוגיין בבור בין ב' חצרות.

[4] כגון עמוד שאינו רחב ד' על ד' שבין רה"י לרה"ר, האם מותר להוציא מרה"ר ורה"י אליו, ובאופן שאינם מחליפים.

[5] פי', היו לאדם אחד שני בתים משני צידי רה"ר, ורוצה לזרוק מאחד לשני דרך רה"ר.

[6] והקשתה הגמ', דלכאורה שיש בזה סתירה בדברי רב, דהא רב אינו אוסר דרך אויר. ותירצה, דהכא מיירי כשבית אחד גבוה מהשני וכיון שכן כשהוא זורק מהבית הנמוך אל הבית הגבוה יכול לקרות שיפול החפץ לרה"ר (ואף שבזה אין איסור כי הוא מתעסק), מ"מ חיישינן שמא ישכח ויבוא להביא את החפץ חזרה אל ביתו (מרה"ר לרה"י).

[7] דאף שמעיקר הדין מותר, מ"מ עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ולכן בעינן שיעשה היכר של זיז כל שהוא.

[8] ושמואל לשיטתו דס"ל דברשויות דאורייתא הקילו, וכיון שכאן זורק מעל אויר עשרה דרה"ר מותר.

[9] דכיון שאינו מקום שראוי לדירה, ובענין עירובי חצרות בעינן שיתן את עירובו במקום הראוי לדירה. אולם לגבי שיתוף מבואר בגמ' שאין צריך לתת אותו במקום דירה, וטעם החילוק, דכל ענין עירובי חצרות הוא לעשות את כולם שותפים בדירה אחת, וכיון שנתן במקום שאינו ראוי לדירה הרי שאינם שותפים בדירה אחת. אולם שיתופי מבואות שכל הענין הוא רק לשתף אותם בחצרות - וחצר אינו מקום דירה, לכן גם נתינת העירוב אינה צריכה שתהיה במקום דירה.

[10] והטעם, דבמציאות בית שער הוא דירה, אלא רק מתי שעוברים בו רבים מבטלים ממנו שם דירה, אולם אם עובר בו רק יחיד אינו מבטל ממנו את השם דירה - ולכן אפשר להניח שם עירוב.