[1] מבואר ברש"י שגם ר' יוסי ס"ל כר' יהודה שדירה בלא בעלים אינה אוסרת, אולם מחמיר הוא מר' יהודה גבי נכרי דיש לחוש שמא יבוא בשבת ויאסור, ורק גבי ישראל ששבת מחוץ לעיר אין לחוש שמא יבוא בשבת, דלא יחלל את השבת.

[2] ר"ש חולק על כל התנאים דלעיל הסוברים שדוקא אם שבת בעיר אחרת יש לדון אם אוסר או לא - אולם אם שבת באותה העיר אסור בכל גוונא דיש לחוש שמא יבוא ויאסור בין בגוי ובין בישראל, וסובר ר"ש שאפי' באותה העיר יש אופנים שמותר וכדלהלן.

[3] פי', הבור נמצא ממש באמצע ביניהם והמחיצה שבין החצרות עוברת על גביו, ומיירי באופן שלא עירבו החצרות ביניהם (או שאינם יכולות לערב ביניהם, וכגון שאין להם פתח), שהדין הוא שכל חצר אוסרת על השניה להשתמש במים, דכיון שהמים מעורבים אם ידלה נמצא שמשתמש במים הנמצאים בחצר השניה.

[4] ולקמן תבאר הגמ' מה הוא למעלה ומה הוא למטה. וביארנו כאן כפי שיטת רבינו יהונתן והרשב"א הסוברים שדעת ת"ק שוה לדעת בית הלל, ומה שאמר ת"ק "בין מתוך אוגנו" זה הוא כפירוש "מלמעלה" שאמרו בית הלל, ומה שב"ה אמרו שעושה מחיצה "מלמעלה" הכוונה שאפי' אם עשה מלמעלה מהני, וכ"ש אם עשה "מלמטה" כדעת ב"ש שמהני. אכן ע' ברשב"א שהביא שהראב"ד מפרש אחרת, וע' גאון יעקב, ומהרש"א בע"ב על תוד"ה הא.

[5] פי', שצריך לתת את המחיצה למטה ממש, ולא מספיק מה שהיא בתוך הבור. ולשון "ממש" בא לאפוקי ממה שסובר רב יהודה "למטה מן המים", דזה אינו למטה ממש - אלא למטה מהמים.

[6] אבל אין צריך שהמחיצה תכנס לתוך המים, אלא סגי עד סמוך למים.

[7] כלומר, אם ירצה יכול להגביה המחיצה בתוך הבור למעלה ממש, עד סמוך לשפתו, אולם שלא תצא המחיצה מהבור כלום.

[8] כן מבואר ברש"י, ותוס' (בד"ה וצריך) חולקים וסוברים שאין צריך שתגיע המחיצה לב"ש עד התהום אלא סגי שתהיה מחיצה י' תוך המים.

[9] ושיטת רב יהודה בביאור למעלה היא כשיטת רב הונא בביאור למטה.

[10] כדאמר רב "קל הוא שהקילו חכמים במים", אולם זה דוקא באופן שעושה מחיצה בשביל להתיר לדלות מן המים. אולם במשנתנו מיירי בבור שבין ב' חצרות שטעם האיסור משום שב' החצרות אוסרות אחת על השניה, ואם לא נעשה היכר בתוך הבור - לתנאים דמשנתנו לא מהני. רק שנחלקו ב"ש וב"ה איפה צריך לתת את המחיצה.

[11] הנה לפירש"י גם המחיצה הנמצאת תוך הבור היא נקראת מחיצה תלויה, ואליבא דרב יהודה לא מהני אלא א"כ תהיה משוקעת בתוך המים, ולכן ס"ל לרש"י שנדחו דברי רב יהודה, ומפרשים את המשנה כמו רב הונא שהמחיצה שבתוך הבור מתרת אע"פ שאינה נוגעת במים, ומשום שמחיצה תלויה מועילה. אולם תוס' (ד"ה אלא) ס"ל שלא גורסים תיבת "אלא", והגמ' מיישבת את התירוץ הקודם שאמרה גבי קורה שכיון שרחבה ד' טפחים לא בעינן שתהיה שקועה במים, ועל מה ששאלה הגמ' דסו"ס עריבי מיא מה שתחת הקורה, על זה משיב דקל הוא שהקילו חכמים במים, ולעולם במחיצה דקה, בעינן שתהיה שקועה תוך המים וכסברת רב יהודה.

[12] מצאנו שהקל ר' ישמעאל בר' יוסי ברשויות דרבנן, שהתיר להעביר ס"ת מבית דרך החצר לבית הכנסת אף שלא עירבו בחצר, ע"י שתלו סדינים (שלא הגיעו לג' טפחים לארץ) ועשו מפתח הבית שבו היה הס"ת עד הבית הכנסת כעין מבוי קטן. וזה כסברת ר' יהודה דס"ל שברשויות דרבנן הקילו במחיצה תלויה. אך יתכן שס"ל לר' ישמעאל בר' יוסי כאבוה להתיר מחיצה תלויה גם בסוכה.

[13] וביארו התוס' (בד"ה עד), דאין סברתו משום "קל הוא שהקילו במים", דהרי מחיצה זו נעשתה בשביל החצרות ולא בשביל להיות מחיצה למים, ולכן סבר ר' יוחנן שסברת ר' יהודה כר' יוסי שמחיצה תלויה מתרת.

[14] דדוקא כאן בעירוב חצרות דרבנן הקל ר' יהודה אבל בסוכה דאורייתא לא.

[15] דדוקא בסוכה שהוא רק איסור עשה הקל ר' יוסי, אולם שבת שבכללותה היא איסור סקילה, גם הדיני דרבנן שבה הם חמורים, ד"כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון".