[1] קרחת הכרם, הוא כרם שחרב באמצעיתו - כלומר שנעקרו הגפנים משם, והטעם שצריך כ"ד אמות, משום דלב"ש לא נחשב שדה בפחות משמנה אמות, ובפחות מזה הוא בטל לכרם והוי כלאים. וצריך שיהיו ב' שדות לכל צד של הקרחת, וכן צריך עוד ד' אמות כדי עבודת הכרם מכל צד, וסך הכל הוא כ"ד אמות.

[2] ב"ה ס"ל שכל שדה מהשנים הנ"ל היא ד' אמות, ועבודת הכרם מכל צד היא ד' אמות, ובסך הכל הוא ט"ז אמה.

[3] במחול הכרם כיון שיש כרם רק מצד אחד ומצד שני הוא גדר, לא בעינן ב' שדות (לכל צד של כרם), אלא סגי בשדה אחת, ושדה ועבודת הכרם הם י"ב אמות, ועוד ד' אמות סמוך לגדר שאינם ראוים - שאין זורעים אותם כדי שלא יקלקלו שרשי הזרעים את חוזק אדמת צידי הגדר שמחזיקה את הגדר, ולכך סך הכל הם ט"ז אמה.

[4] ב"ה ס"ל ששדה היא ד' אמות ועבודת הכרם ד' אמות, וכשנוסיף עוד ד' אמות שעל יד הגדר יעלה י"ב אמות.

[5] ואינה יכולה לערב אחד עם התחתונה, כיון שאין התחתונה יכולה להצטרף אליה, ורק אוסרת אותה.

[6] פי', שהיתה העליונה מגופפת בכתלים גבוהים עשרה, מלבד י' אמות או פחות, שהם חשובים כפתח בינה לבין התחתונה.

[7] דהוי כשני חצרות ופתח ביניהם, שרצו מערבים אחד רצו מערבים שנים.

[8] דהיינו שהיא מותאמת כנגד הפתח של העליונה, ששם אין בין התחתונה לעליונה אלא ט' טפחים - שלא הוי מחיצה, ולכן היא פרוצה במלואה לעליונה.

[9] ומה שאמרה הברייתא שגדולה מותרת וקטנה אסורה, מיירי בנפרצה כבר בע"ש, והיות שלא עירבו יחד, הגדולה אוסרת על הקטנה, ואין הקטנה אוסרת על הגדולה, כיון שאין הגדולה פרוצה במלואה לקטנה. והעיד אביי דכך ס"ל לרבה, דשמע ממנו ששאל מרב הונא וכן שאל מרב יהודה בכה"ג של ב' חצרות שהיה ביניהם פתח או שהיה ביניהם חלון, ועירבו עירוב אחד ביניהם, ושוב בשבת נסתם הפתח או החלון, ואמרו לו, ד"שבת כיון שהותרה הותרה" - ויכולים לטלטל ביניהם כמקודם.

[10] פי', וחשבינן להו כאילו עדיין נמצאת המחיצה, ומטלטלים כלים ששבתו בבית בכל החצר עד עיקר המחיצה. וכלים ששבתו בבתים, יכולים לטלטלם גם מחצר לחצר, דשמואל ס"ל הלכה כר"ש אפי' בעירבה כל אחת לעצמה, ולא גוזר בכלים ששבתו בחצר אטו כלים ששבתו בבתים.