[1] רש"י מפרש שמיירי בספינה של חרס, ואם היתה ספינה של עץ מיירי שהיתה נקובה, דאל"כ העץ חוסם את היניקה. ור"ת בתוס' (בד"ה עציץ) חולק ומפרש להיפך, דאם היתה ספינה של חרס צריך להעמיד שהיתה נקובה, ואם מיירי בשל עץ לא בעי נקיבה. וכאן מיירי בסתם ספינה שעשויה מעץ - ואינה צריכה נקיבה.

[2] לשיטות המוזכרות בעמוד זה, ויש עוד תירוץ של רב נחמן בר יצחק בעמוד הבא.

[3] דכמו שמצינו גבי ספינה שאף שאינה גוששת ויש מים בינה לבין הארץ - לרבנן חייבת במעשר, ה"ה כאן גבי עציץ שמונח ע"ג יתדות ויש אויר בינו לבין הארץ חייב במעשר. ולר' יהודה דבעי שתהיה הספינה גוששת - ומשום שהמים מפסיקים, ה"ה כאן ג"כ האויר מפסיק בין העציץ לארץ, ולא חשיב שיונק מן הארץ ופטור מהמעשר.

[4] ודוקא בספינה שעשויה לברוח ממקומה ומהלכת כל שעה - לא חשיבא שיונקת מן הארץ אם לא באופן שהיא גוששת. משא"כ גבי עציץ נקוב - שנמצא על הארץ באותו מקום כל הזמן, בזה י"ל שגם ר' יהודה מודה שהוא יונק.

[5] דכל מה שאמרו רבנן דלא בעינן שתהיה הספינה גוששת - הוא דוקא בספינה שיש בינה לבין הארץ מים, והמים חשיבי כארעא סמיכתא ולא מפסיקי, משא"כ אויר שי"ל שחשיב מפסיק בין העציץ הנקוב לבין הארץ ולא יונק מן הארץ ופטור מהמעשר.