[1] ר' אלעזר בעי כתיבה לשמה מדאורייתא, ומה שהכשירה המשנה שלנו בגדול עומד ע"ג היינו משום שמכוונו לעשות לשמה, וכיון שעושה מעשה ע"פ הגדול וכמו שמצוה הגדול מהני. אבל בגוי ודאי אדעתא דנפשיה קא עביד, ולכך לא מועיל אפי' בגדול עומד ע"ג, דהא בעינן כתיבה לשמה. אכן התוס' (בד"ה והא) כתבו לפרש, שגם רב הונא ס"ל בהו"א להעמיד את המשנה כר' מאיר, ואף שלא בעי ר"מ לשמה מדאורייתא בעי מדרבנן, ואח"כ צידדו שאפי' מדאורייתא בעי לשמה לפי ההו"א, ויעו"ש.

[2] והקשו התוס' והרי עכו"ם לאו בני שליחות, ותירצו שאין צריך שליחות לכתיבה. ועוד הקשו והא לאו בני כריתות, ותירצו דכיון שכתיבה אינה צריכה שליחות וכנ"ל לא צריך ג"כ שיעשו אותה בני כריתות.

[3] פי', דאינם בתורת גיטין וקידושין, ולכן אינם יכולים להיות שלוחים בגט.

[4] כיון שיכול לומר בפ"נ ובפ"נ דהרי בשעה שניתן לו הגט הוא היה בכשרות, ויש לו דעת לתת את הגט (ולא בעינן כשרות בשעת שנותן את הגט לאשה אלא שיהיה בדעת - וכדיוק לשון המשנה). ודוקא שוטה וחרש דאף שהיו פקחים בשעת הקבלה, כל שלא חזרו לבריאותם אינם יכולים לתת את הגט, כי בעינן שיהיה בדעת מתי שנותן את הגט.

[5] כיון שבארץ ישראל לא אומרים בפ"נ ובפ"נ אם יבוא הבעל ויערער משגחינן על דבריו ונצטרך למצוא קיום לגט, ולכן יש לחוש שמא באמת הגט מזויף וכוונתה לקלקלה כי יבוא אח"כ ויערער על הגט ויהיה נאמן.

[6] כי אם יבוא הבעל ויערער לומר שמזויף הוא לא יהיה נאמן כיון שכשבאו הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ, ולכן ודאי שאם אין זה גט אמיתי לא היו מביאות אותו דלא היו מועילות לקלקלה כי לא יהיה נאמן הבעל אח"כ.