[1] על כרחך שהמשנה מדברת באופנים אלו, דהרי המשנה אומרת שהאשה עצמה שמביאה את גיטה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ. ולכאורה תמוה, הרי מרגע שקיבלה את הגט מיד בעלה היא מתגרשת, ומה שייך צורך שתאמר כן. ולכן על כרחך מיירי שהבעל התנה עמה שלא תתגרש עד שתגיע למקום פלוני ושם תעשה שליח, וכמבואר בסוגיין.

[2] שהוא מתבזה בזה שאינה רוצה לקבל את גיטה מיד שליחו, ולכן עושה שליח קבלה שיקבל לה את הגט.

[3] דאין כאן בזיון דבעל, כיון שהוא עצמו צוה כן שתעשה שליח.

[4] פי', יש לחוש שאם נתיר לאשה לעשות שליח קבלה יבואו להתיר גם ב"חצרה הבאה לאחר מכאן", דהיינו בכה"ג שזרק הבעל את הגט בחצר של חברו, ואח"כ קנתה או קיבלה האשה את זו החצר מחברו, שהדין שאינה מגורשת, כי בשעה שנתן הבעל את הגט בחצר לא היה שייך לאשה שתקנה אותו, ואח"כ כשקבלה את החצר אין כאן נתינה של הבעל. ואם נתיר לאשה לעשות שליח קבלה שיקבל משליח הולכה של הבעל - יבואו לטעות גם בחצר. והדמיון הוא, דכשנתן הבעל את הגט בחצר חברו הוי כמו שמינה שליח הולכה, וכשהאשה קונה את החצר הרי שהיא עושה את החצר שליח קבלה שלה.