[1] דאף שחרש כונס ברמיזה (קידושין דרבנן) ומוציא ברמיזה, מ"מ כאן כיון שנפלה לו מקידושי אחיו הפיקח שהם קידושין גמורים לכן לא יכול לגרשה ע"י שיכתוב וכו', כי זו רמיזה בעלמא שאינה מוציאה כשהיא אשתו מדאורייתא.

[2] תירוץ זה סובר שגזרינן נפלה לו מאחיו חרש אטו זו שנופלת לו מאחיו פיקח. אכן דחתה הגמ' תירוץ זה, דחזינן במשנה שלא גוזרים חרש אטו פיקח.

[3] הוכיחה הגמ' לעיל בעמוד א', דלא מיירי בחרש שנשא - דבזה אדרבה לכו"ע מוציאה ברמיזה בעלמא כמו שהכניסה ברמיזה, אלא מיירי בחרש שנפלה לו יבמה מאחיו פיקח, שהיו כאן קידושין דאורייתא של אחיו, ובזה מיירי שלא יכול להוציאה.