גיטין דף עח. א
זרק גט לתוך מטה הנמצאת בבית שלו, האם מגורשת?
| כשהמטה של הבעל | כשהמטה של האשה | |
| למ"ד כליו של לוקח ברשות מוכר - קנה לוקח |
אינה מגורשת | מגורשת |
| למ"ד כליו וכו' - לא קנה לוקח | אינה מגורשת | בגבוהה י' טפחים: מגורשת באינה גבוהה: אינה מגורשת |
אמר לה כנסי שטר חוב זה או שלפתו מאחוריו (באופן שערק לה חרציה [1]),
או שנתנו לה והיא שישנה ונתעוררה, וקראתו והרי הוא גיטה מה הדין?
| כשלא אמר לה "הֵא גיטך" | אחר שהיה בידה אמר לה "הֵא גיטך" |
|
| לרבי ולתנא דמתניתין | אינה מגורשת | מגורשת |
| לר"ש בן אלעזר | אינה מגורשת | אינה מגורשת [2] |
כיצד מתבארים דיני המשנה דלהלן?
| קרוב לה מגורשת | קרוב לו - אינה מגורשת |
מחצה על מחצה - מגורשת ואינה מגורשת |
|
| לרב | תוך ד' אמות שלה | תוך ד' אמות שלו | ב' עדים אומרים קרוב לו וב' עדים אומרים קרוב לה |
| לר' יוחנן | רק היא יכולה לשומרו | רק הוא יכול לשומרו | שניהם יכולים לשמור או שניהם לא יכולים לשמור [3] |
[1] והגם שבברייתא לא מוזכר בפירוש באופן זה, מ"מ כבר הוכיחה הגמ' לעיל בשקלא וטריא על המשנה שרק באופן זה הוי גט, דאל"כ הוי טלי גיטך מע"ג קרקע דאמר רבא - וכן הלכה - דלא הוי גט.
[2] עד שיחזור ויקח את הגט מידה ויתן לה שוב ויאמר לה "הֵא גיטך" - דס"ל לרשב"א שאמירת "הֵא גיטך" צריכה להיות דוקא בשעת נתינת הגט ולא אח"כ, ולא כרבי שס"ל שיכול לומר כן אפי' אחר הנתינה.
[3] פירשו התוס' (בד"ה שניהם), שהכוונה ששניהם אינם יכולים לשמור אותו כל אחד בלחוד - אבל שניהם ביחד יכולים לשמור, דאם שניהם לא יכולים לשמור כלל, ודאי אינה מגורשת כלל ועיקר דאין כאן שום נתינה.