[1] גבי גט בעינן שיהיה משתמר, וכיון דאוקמינן שהיו המחיצות התחתונות עודפות על העליונות, או שהיה תוך ג' טפחים לארץ דבאופן זה הוא נשמר לדעת האשה שפיר הוי גט, אע"פ שגלבי שבת ס"ל לרבנן דקלוטה באויר לאו כמי שהונחה דמי, ולא נחשב שנכנס לרשות עד שנח.

[2] פי', אם זרק מרשות הרבים חפץ, ונח על הטרסקל הנ"ל - חייב בשבת, דאפי' שהקנה גבוה מאה אמה הרבה יותר ממחיצות רשות היחיד, ומשום שלענין שבת רשות היחיד עולה עד הרקיע, וכיון שנח על איזה דבר אפי' גבוה מאד - הוי מוציא מרשות הרבים לרשות היחיד וחייב.

[3] דכיון שגט צריך שישמר, ושם למעלה אינו נשמר ולכך לא הוי גט.

[4] פי', לענין שבת אמר רב יהודה בשם שמואל, שלא יעמוד אדם בגג שלו ויקלוט מי גשמים מגג חבירו - אפי' ששני הגגין מחוברין, מ"מ כיון שהם חלוקין מלמטה בדיורין דאחד שלו ואחד של חברו, אמרינן שכך הם חלוקים למעלה על הגג, וכל גג חשוב רשות בפני עצמו ואסור להעביר דבר - או טיפות הגשם, מגג אל גג.

[5] ונפ"מ אם היה לבעלה ב' דירות עם ב' גגין ביחד, והשאיל לאשה אחד מהגגין וקיבלה את הגט בשני, אין אומרים בזה שהגגין חלוקין ו"חד מקום מושלי אינשי וב' מקומות לא מושלי", דכיון שבגט דנים בקפידא של הבעל המשאיל, ואין דרך בני אדם להקפיד על הגגין להשאיל רק אחד, ולכן אפי' כשהגיע הגט לגג השני היא מגורשת.

[6] ב"ש סברי שלא אמרינן בכל בעל שנתייחד עם אשתו אחר כתיבת הגט - שמסתמא בא בעליה. וביארו התוס' (בד"ה ב"ש) את הטעם ע"פ הירושלמי, דכיון שב"ש ס"ל שאין אדם מגרש את אשתו אא"כ מצא בא ערות דבר, ולכן היא מזוהמת בעיניו ואין לחוש שאם נתייחד עמה שמא בא עליה.

[7] ונחלקו ב' לשונות בגמ' בזה, דלישנא קמא ס"ל שאם נשאת לא תצא, (ומשמע שאם לא נשאת עדיין אסור לה להנשא בו עד שתקבל גט חדש). ואיכא דאמרי ס"ל שאפי' לא נשאת עדיין - כיון שנתגרשה כבר תינשא לכתחילה.

[8] דב"ה ס"ל שיש לחוש בנתייחד עמה שמא בא עליה, וביארו התוס' הנ"ל דב"ה לשיטתם דכיון שמגרש אדם אשתו אפי' הקדיחה תבשילו - ואינה מזוהמת בעיניו, ולכן יש לחוש שמא בא עליה.