-------------------------------------------------

[1] דגבי דם חשוב שב מידיעתו.

[2] ולרבא נחלקו ת"ק ור"ש במומר לתאבון ולא להכעיס, שנתחלף לו בטעות חלב בשומן ואכלו, דת"ק סובר שאינו מביא, דהא מומר הוא. ור"ש ס"ל, דעתה מיהא שב מידעתו, דכיון שאם היה לו דבר אחר לאכול לא היה אוכל את החלב הזה, ומה שאכלו הוא משום שטעה לחושבו שומן.

[3] בזה אמרינן בסתמא שאוכל להכעיס הוא, דאל"כ למה אוכל דברים הנמאסים (ועי' מסורת הש"ס אות ח'). אמנם אם ידוע שאוכל כן כדי לטעום דטעם דאיסורא אינו מין.

[4] דמדאורייתא הוא דוקא בארוג חוט של צמר וחוט של פשתן על פני כולו. ורבנן גזרו אפי' בשוע טווי ונוז. וכיון שאיסור כלאים דרבנן הוא איסור מפורסם, לכן נחלקו בזה ת"ק ור' יוסי כדלהלן, אמנם באיסור דרבנן שאינן מפורסם לכו"ע אינו נקרא מומר.

[5] ועי' לקמן בדף י"ב סע"א שר' מאיר פליג, וס"ל שמרובה בגדים כן מביא פר הבא על כל המצוות.

[6] שהם: [אם הם משוחים - מביאים פר העלם דבר]; מצווים על הבתולה; אסורים בלאמנה; אסורים להטמא לקרובים; אסורים לפרוע ולפרום (אבל פורם מלמטה); מחזירים את הרוצח; [מקריבים קרבנות באנינות (אבל אינו אוכל); מקריב ונוטל חלק בראש; משמשים בשמונה בגדים; (ולר' שמעון פטורים מקרבן טומאת מקדשיו וקדשיו)]. וכמבואר כל זה בברייתא לקמן בדף י"ב ע"ב.

[7] וראה למקן בדף י"ב רע"ב, דדעת ר' יוסי דשני אינו ראוי להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט.