[1] מפרש ר"ת דסחיטה משום מפרק שייך רק היכא שהוא אוסף את המשקה, אבל כשהמשקה הולך לאיבוד לא, והגם שהוא פסיק רישיה שהוא סוחט, מ"מ כיון שלא ניחא ליה מותר. וכן פירש הערוך. אכן ר"י חולק וס"ל שגם בפסיק רישיה דלא ניחא ליה יש לאסור לכתחילה, כמו שאוסר ר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה מדרבנן. ומה שמצאנו גבי כבשים שאם סחט את מימיהם לצורך הכבשים שלא יהיה בהם הרבה מים מותר לכתחילה, ולשיטת ר"י הגם שהולך לאיבוד יש לאסור משום פסיק רישיה. י"ל דהתם אינו סוחט כלל אלא רק מפרק אוכל מאוכל - דאין על המשקים שיוצאים שם משקה.

[2] דאין הבגד מתנקה בסחיטתו, ורק במים ע"י הסחיטה הבגד מתנקה.

[3] אבל לא חוששים שמא יבוא לסחוט, כיון שאין לו תועלת בסחיטתו, דהרי עדיין הטעם והריח נשאר בבגדים ורק מעט הוא נהנה בסחיטתו.

[4] ולא דמי לסתם טרוד באבלו או על ספינתו שטבעה בים, כיון שכאן הוא טרוד ומצטער בזה שלא יכול לקיים מצוה.

[5] דסו"ס הטירדה שהוא טרוד אינה במחשבת הכנה לעשות את המצוה, אלא רק צער בעלמא מה שאינו יכול לקיים את המצוה וזה לא נקרא טירדה.