[1] ומיירי בכה"ג שראובן ירש שדה זו מאביו יעקב, ובא בע"ח של אביו לטרוף.

[2] דאף שהוא בע"ח של ראובן עצמו, מ"מ כיון ששמעון מכר לראובן את השדה באחריות ואתה נגבתה השדה, לא משנה מאיזה כח בא הבע"ח ובין אם בא מאיש דעלמא ובין אם בא מראובן עצמו, צריך שמעון לשלם את הטירפא לראובן. אכן הוא לא יכול לחזור אח"כ על ראובן, כיון שראובן מכר לשמעון את השדה הזו שלא באחריות.

[3] דאף שמכר לו באחריות, מ"מ דוקא אחריות דעלמא קיבל עליו, אבל לא אחריות על מה שלא יגבה בע"ח של ראובן עצמו, דזה ודאי שלא קיבל עליו שמעון.

[4] בכה"ג מודה רבא שבע"ח של אביו של ראובן נחשב כבע"ח דעלמא.

[5] פירש"י שמכר את כל שדותיו בשטר אחד, אבל אם מכר בשני שטרות, אין גובים אלא מהשדה האחרונה, וכן מלוי לא יגבו רק אם לקח משמעון את השדה שלקח שמעון מראובן באחרונה - שעליה חל השיעבוד. ובתוס' (בד"ה ראובן), צידדו בזה.

[6] ופירש"י שיש עדיפות לטענת ראובן בשני דברים, כגון שיכול לחשוב עמו חוב כנגד חוב, דהיינו שיש עוד חוב אחר שחייב הבע"ח דראובן לראובן, או לענין שבועה שראובן יכול להשביעו בטענה ודאית, ואילו שמעון לא יכול להשביעו. אלא שהקשו התוס' (בד"ה דינא), דהרי כל מי שבא להפרע מנכסי יתומים אינו יכול להפרע אלא בשבועה. והעמידו כגון שפטרו שמעון מהשבועה, ועתה רק ראובן יכול להשביעו.

[7] ואין הבע"ח יכול לומר לראובן לאו בעל דברים דידי את, דהא אומר לו ראובן, דאם אתה מוציא מיד שמעון - מה שתוציא ממנו אח"כ הוא יבוא לגבות ממני, דהרי באחריות מכרתי לו.

[8] דאף שאין שמעון חוזר עלי, מ"מ איני רוצה שיהיה לשמעון תרעומת עלי, ולכך כל מה שאני יכול לדון עמך שלא תוציא מיד שמעון - אני אדון עמך.