[1] ואין לומר שהיא חוששת לזרוק שמא תשבר המחצלת או יתקלקלו הזוזים ותהיה חייבת בהן, דהרי לא קיבלה עליהם אחריות. אכן רב אחאי הקשה על סברא זו, דהרי לא כל הנשים יודעות כל הדינים, וי"ל דהיא חושבת שכן תתחייב בהן, ולכן לא זרקה אותם אפי' שאינה רוצה להתקדש.

[2] דכיון שהמעות הם בפקדון אצלה, ועכשיו ע"י אמירה זו הם נהפכים להיות שלה, ויש כאן כסף בעין - לכן מקודשת.

[3] ומזה הוכיח רבא את דינו ד"שתיקה אחר מתן מעות לאו כלום היא", דהרי מעות אלו באו אליה בפיקדון והיה צריך להיות הדין שמקודשת, ובכל אופן אמרינן שאינה מקודשת משום שקיבלה אותם בשתיקה, ומזה חזינן דהא דמצינו שמקודשת כשמקדשים אותה והיא שותקת, הוא דוקא בשעת מתן מעות, אבל אחר שעת מתן מעות - השתיקה לאו כלום היא ואינה מקודשת. אכן רב הונא בריה דרב יהושע דחה את הראיה, די"ל דלעולם אם שתקה אפי' אחר מתן מעות - חיישינן לקידושין, דהרי אם אינה רוצה בקידושין יש לה לזרוק אותם (דאינה מחויבת באחריותם). ומה שאמרו גבי נתן לה בפקדון שאם שתקה לאחר מתן מעות אינה מקודשת, משום ששם כיון שקיבלה אותם בפיקדון, אינה יכולה לזרוק אותם, כי היא מפחדת להתחייב באחריותם אם יתקלקו או יאבדו.

[4] ויפרע לה סלע אחר, דהרי את הסלע הזה הוא נותן לה בתורת קידושין ולא בתורת תשלום החוב.

[5] וכדמוכח מהברייתא דלעיל גבי "קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה בו מקודשת", והתם על כרחך מיירי גם היכא בדקיבלה בשתיקה, דהרי תנא בסתם מקודשת (פני יהושע), וא"כ קשה איך כאן בברייתא אמרינן שאם לא רצתה דהיינו ששתקה אינה מקודשת, אלא על כרחך החילוק בין שדיך ללא שדיך, שאם שידך היא מקודשת בין בגזל ובין בכנסי חוב, ואם לא שידך אינה מקודשת בשניהם.

[6] דכיון שהמעות הם כבר שלה שניתנו בפרעון החוב, אף שעכשיו אמר לה לקידושין והיא מסכמת, לא מהני מידי - כיון שלא נתן לה שום דבר בקידושין ולכן אינה מקודשת.

[7] דאף שלכתחילה צריך להקריב דוקא קרבן עולה קודם ואח"כ חטאת כדכתיב "והקריב את אשר לחטאת ראשונה", מ"מ בדיעבד קריבה.

[8] דכיון שבמצורע כתיב "זאת תהיה תורת המצורע" ומלשון "תהיה" - משמע הויה לעיכובא, אבל בשאר קרבנות שלא כתוב כן כגון ביולדת בדיעבד קרב. אכן בתי' השני כתבו, שלפי המסקנא שהלימוד הוא "והעלה" ששהעלה כבר את החטאת, ומזה ילפינן לכל התורה, שם יש לפרש שהוא רק לכתחילה אבל בדיעבד קרב גם במצורע.