[1] והיינו עשר אצבעות הידים ועשר הרגלים, וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגוייה וראשי דדים, (ולענין לצאת לחירות אין חילוק בין איש לאשה).

[2] כן הסיקה הגמ' (ולא כמשמעות הפשוטה של הברייתא), שרבי סובר אף הסירוס ולא מבעיא לשון, ואילו בן עזאי אמר לשון אבל סירוס לא.

[3] כלומר, אם הזו עליו מי חטאת לטהרו מטומאה, ונגעה הזיה רק על לשונו, האם נטהר בכך או לא.

[4] דהיינו האם צריך שיגיעו מים ללשונו בשעת טבילתו.

[5] דנחשבת גלויה, דהרי מוציא את הלשון ונוגעים בו, ולכן אם נגע בה שרץ מקבלת טומאה.

[6] ומה שמצינו שרבי הצריך טבילה שניה, למי שטבלה והיה חציצה בין שיניה, הוא משום דבעינן שיהיה ראוי להגיע לשם מים, אף שלא צריך להגיע לשם מים. וכדין כ"ל הראוי לבילה וכו'.

[7] וכמו שביארו דבריו התוס' (בד"ה בהמה, השני).

[8] ס"ל שבמשיכה אין דרך לקנות אותה.

[9] דכיון שדרכה בהגבהה, לכן צריך שיעשה הקנין המועיל בכל מקום, ואם עשה משיכה או מסירה לא קנה.