קידושין דף כה. א

האם עבד יוצא לחירות באופנים דלהלן?

בכ"ד ראשי אברים [1] בסירוס בביצים בלשון
לתנא דברייתא יוצא אינו יוצא אינו יוצא
לרבי יוצא יוצא יוצא [2]
לבן עזאי יוצא אינו יוצא יוצא

מה דין נגיעה בלשון בענינים דלהלן?

לענין לקבל טומאה לענין קבלת הזיה [3] לענין טבילה [4]
לרבנן מקבלת טומאה [5] נגעה הזיה בה לא נטהר אינה צריכה הגעת מים
לרבי מקבלת טומאה נגעה בה הזיה נטהר אינה צריכה הגעת מים [6]

קידושין דף כה: א

מעוך וכתות ונתוק וכרות, בגיד הוי מום לכו"ע, האם הוי מום גם כשנעשה בביצים?

מעוך (שנתמעך ביד ולא לגמרי)
כתות (שנתמעך בכלי לגמרי)
נתוק (שניתק החוטים ביד)
כרות (שניתק ע"י כלי)
לר' יהודה הוי מום הוי מום
לר' אליעזר בן יעקב לא הוי מום לא הוי מום
לר' יוסי הוי מום אינו מום

קידושין דף כה: א

כיצד נקנית בהמה?

בהמה גסה בהמה דקה
לפירש"י [7] לתוס'
לר' מאיר ור' אליעזר מסירה ולא במשיכה [8] אף במסירה וכ"ש במשיכה רק בהגבהה [9]
לחכמים דמשנתנו מסירה ולא במשיכה אף במסירה וכ"ש במשיכה במשיכה
לחכמים דברייתא במשיכה וכ"ש במסירה במשיכה ולא במסירה במשיכה
לר' שמעון רק בהגבהה רק בהגבהה
-------------------------------------------------

[1] והיינו עשר אצבעות הידים ועשר הרגלים, וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגוייה וראשי דדים, (ולענין לצאת לחירות אין חילוק בין איש לאשה).

[2] כן הסיקה הגמ' (ולא כמשמעות הפשוטה של הברייתא), שרבי סובר אף הסירוס ולא מבעיא לשון, ואילו בן עזאי אמר לשון אבל סירוס לא.

[3] כלומר, אם הזו עליו מי חטאת לטהרו מטומאה, ונגעה הזיה רק על לשונו, האם נטהר בכך או לא.

[4] דהיינו האם צריך שיגיעו מים ללשונו בשעת טבילתו.

[5] דנחשבת גלויה, דהרי מוציא את הלשון ונוגעים בו, ולכן אם נגע בה שרץ מקבלת טומאה.

[6] ומה שמצינו שרבי הצריך טבילה שניה, למי שטבלה והיה חציצה בין שיניה, הוא משום דבעינן שיהיה ראוי להגיע לשם מים, אף שלא צריך להגיע לשם מים. וכדין כ"ל הראוי לבילה וכו'.

[7] וכמו שביארו דבריו התוס' (בד"ה בהמה, השני).

[8] ס"ל שבמשיכה אין דרך לקנות אותה.

[9] דכיון שדרכה בהגבהה, לכן צריך שיעשה הקנין המועיל בכל מקום, ואם עשה משיכה או מסירה לא קנה.

-------------------------------------------------