-------------------------------------------------

[1] עי' רש"י ד"ה מיהדרו, שפירש דהגם שיש לנו שני פסוקים והם מיותרים, ר"ל דהיה יכול לכתוב אחר שני הפסוקים שבדברים פרק י"ב פסוק ו' וז' ששם מנה הכתוב מעשרות ובכורים ובכור וכו', את התיבות: לא תוכל לאוכלם, ואז כל הפסוק [בדברים י"ב י"ז] שהזכיר ר' שמעון הוא מיתר, ועל כרחך שבא להוסיף לאו לכל אחד. ומ"מ א"א להוסיף בכל אחד (חוץ מבכורים) יותר מהלאו של לפני זריקה.

אלא שפירש רש"י שחוץ למחיצתו של כל אחד אני יודע מהפסוק דבשר בשדה טריפה לא תאכלו שהוא מלמד מלקות על כל מי שאוכל בשר שיצא חוץ ממחיצתו.

[2] וכמו שנתבאר לעיל שאין לימוד ללמד עליהם, ומ"ש ר' שמעון לוקה חמש, חמש איסורי קאמר.

[3] תוס' מפרשים שהיות ואת האיסור כבר שמענו באוכל חוץ לחומה מק"ו ממעשר, טוב להעמיד לאו בדבר חדש שלא מצאנו בו עדיין איסור, כגון בכורים עד שלא קרא וכן בכל אחד לאו חדש כמו שאמר ר' שמעון ולוקה על כל אחד מהם.

[4] ואע"פ שס"ל לר' אלעזר שקריאה אינה מעכבת, היינו דוקא באופן שאפשר לקורא, אז אין קריאה מעכבת, אולם אם היו ראויים לקריאה ועבר הזמן שעתה א"א לקרוא הדין שירקבו, דאז קריאה מעכבת בהן.

[5] רש"י כאן פירש שלר"א ב"י שני הפסוקים מדברים בהנחה וא"כ אני יודע שהנחה מעכבת, אולם תוס' הביאו פירוש רש"י מהחומש (ומ"ש לפנינו פרק חרש - הוא טעות סופר) ששני הפסוקים מיירי בתנופה, ולכך פירשו שר"א ב"י ס"ל כר' יהודה שהנחה לא מעכבת, והמ"ד שסובר שהנחה מעכבת הוא הת"ק דר' יהודה.