[1] ודוחה הגמ' תירוץ זה, דאם הברייתא מדברת בגופן שלהם מדוע היא מחדשת שפסול דוקא בכה"ג של מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא, אפי' מקרא שכתבו מקרא אם כתבו בגופן שלהם הוא פסול.

[2] שסובר שאין נכתבים ספרים בכל לשון, אלא שמקשה הגמ' שהוא עכ"פ מתיר ביוונית ואילו בלשון הברייתא כתוב "עד שיכתבנו בכתב אשורית".

[3] ודוחה הגמ' תירוץ זה, דאי אפשר להעמיד את הברייתא שפוסלת בתפילין ומזוזות כיון שהברייתא כתבה תרגום שכתבו מקרא, ואין לנו לשון תרגום בתפילין ומזוזות שאפשר לומר שהוא שינה אותה ללשון מקרא.

[4] תנא דמתניתין חולק על דעת ר' יהודה דלהלן, וסובר שמחלוקת ת"ק ורשב"ג אם התירו לכתוב בכל לשון או רק ביוונית הוא בכל הספרים, ולא רק בתורה.

[5] שסובר שנביאים וכתובים נשארו באיסורם הראשון ורק באשורית מותר, ובספר תורה התירו משום מעשה שהיה עם תלמי המלך שתורגמה מחמתו התורה ליוונית. ואליבא דתנא קמא נכתב בכל לשון (דכיון שהותר יוונית הותר כל לשון), ואילו אליבא דרבותינו - שהוא רשב"ג לא התירו אלא יוונית (דומיא דמעשה שהיה).

[6] כהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת ועשה בעצמו כהוראתו, דינו שמביא פר (ולא שעירה וכשבה כיחיד).

[7] כהנים ששימשו מזמן יאשיהו ואילך שגנז את שמן המשחה - שלא נמשחו.

[8] כגון שאירע פסול בכהן גדול המשמש, ומינו אחר תחתיו, ושוב עבר פסול הראשון, דאז מחזירים את הכהן הראשון לשמש והשני נקרא כהן שעבר.

[9] ס"ל שכהן שעבר אינו ראוי לא להיות כה"ג - משום איבה, ולא להיות כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין.

[10] דהיינו כל קרבנות התמיד והמוספין וכדומה.

[11] אכן כתבו התוס' (בד"ה מני) שאין זה כולל נזירות ומנחות, דהא בסמוך מוקמינן למתניתין כר"ש ואיהו ס"ל דאין קרב בבמה קטנה מנחות ונזירות.

[12] כגון פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז.