[1] אכן בן כפר שקרא את המגילה ביום הכניסה, ושוב הלך לעיר ביום י"ד בין שדעתו לחזור למקומו ובין שאין דעתו לחזור למקומו קורא שוב עם בני העיר, כי זה עיקר דינו לקרוא בי"ד ורק הקילו עליו לקרוא ביום הכניסה כשאינו בעיר, אבל אם הוא בעיר יקרא כבני העיר בי"ד.

[2] ורק אם רוצה להשאר בכרך עד עלות השחר של יום ט"ו אז נקרא "מוקף בן יומו" - ואינו קורא בי"ד אלא בט"ו. אבל כל שחושב לחזור לעירו קודם עלות השחר של ט"ו קורא ביום י"ד אפי' שהוא עדיין נמצא אז בכרך.

[3] אולם אם חושב להיות שם עד אחר עלות השחר - חייב בקריאת המגילה בי"ד של לילה ושל יום.

[4] פי', כתיב (אסתר ט:כט) "ותכתוב אסתר המלכה וגו' את-כל-תוקף לקיים, את איגרת הפורים הזאת" - ומבואר שהקפיד הכתוב לקיים את כל תוקף, ונחלקו התנאים תוקפו של מי.

[5] הדעות דלהלן מתבארים כפי הדרשא של הפסוק (שם:כו) "ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם" - כלומר, על איזה דבר ראו לכתוב את המגילה.

[6] שהוא מתחילת המגילה ועד סופה. וכן בהשאר מתחיל תוקפם מאותו מקום עד סוף המגילה.

[7] וביארו התוס', דהתם מיירי שאכל הקטן כדי שביעה, ולכך אתי דרבנן ומוציא דרבנן, אולם בשאר מצות דרבנן שגם הקטן מחויב בהם רק מדרבנן, הוי תרי דרבנן - דהקטן דרבנן והמגילה דרבנן, שם אינו יכול להוציא לגדול שיש לו רק חד דרבנן.