-------------------------------------------------

[1] כן מבואר ברש"י, בין ברש"י שלפנינו ובין ברש"י שהביאו התוס' והראשונים. וביאור הדברים: ברש"י לפינו הגי': כתבה על שני דפים - חציה בדף זה וחציה בדף זה - פסולה. ועל זה הקשתה הגמ' מהברייתא, שמשמע שדוקא כשהניחה בשני סיפין פסולה, הא בסף אחד כשרה, ומשמע אפי' בשני דפים ג"כ אם הניחם בסף אחד כשרה. ודחתה הגמ', ראויה לשני דפים קאמר, פירש"י שהניח גויל חלק בין דף לדף וראויה להחלק לשתים - חציה לכאן וחציה לכאן, פירוש, שכתבה בשתי עמודות בקלף אחד ויש רווח ביניהם שיכול לחלקו. וגם באופן זה פסולה, כיון שראויה היא לשני סיפים. אמנם תוס' הביאו את פירש"י באופן אחר, וז"ל: כתבה על שני דפים פסולה, פירש"י שהניח גויל חלק בין דף לדף וכו'. והיינו שמתחילת הסוגיא מיירי בשתי עמודות בדף אחד, ולכך הוקשה להם שדוחק הוא להניח דף אחד בשני סיפים, [ובדוחק, הכוונה, שאפשר לפרש שהוא באופן שהסיפין סמוכים והקלף גדול ונתן רווח גדול בין העמודות - צ"ק]. אמנם לפירש"י כפי איך שמובא לפנינו לק"מ, דהא גם הוא מפרש בתחילה שמיירי בשני קלפים ממש, ורק בראויה לשני סיפין פירש שמיירי בשתי עמודות בקלף אחד. עכ"פ לפי שתי הגרסאות ברש"י מבואר שגם כשכתב בב' עמודות בקלף אחד פסול.

[2] תוס' מפרשים לכל הסוגיא בכתב בשני קלפים, ומה שאמר בסוף ראויה לשני סיפין, היינו אף שהכניס לשני הקלפים בסף אחד, מ"מ כיון שראוי להכניסם בשנים פסול, אולם אם כתב לשני העמודות בקלף אחד כשרה.

[3] פי' בצורת נ' כפופה, והיינו שמקפל את המזוזה חציה העליון זקוף וחציה התחתון שוכב, והיות שראשה אחד זקוף - כשרה.

[4] שפופרת היא קנה עגול שראשה אחד פתוח וראשה אחד סתום, ואם נתן בה מזוזה הרי עשה אותה כלי ומקבלת טומאה וכדלהלן.

[5] ואף שנתנה בכותל שלא בדרך קבלתה, בכו"א מקבלת טומאה כיון שכבר נעשית כלי קודם משעה ששם בה מזוזה. אולם אם קבע אותה שלא כדרך קבלתה ואח"כ נתן בה מזוזה לא נחשבת כלי. וכן אם חיברה לכותל וקבעה שם, בטלה לכותל ואפי' אם היתה נחשבת כלי קודם טהורה. [עכ"פ קשיא על רבינו תם שפירש שנותנה בשכיבה - דא"כ מה החילוק יש בין דרך קבלתה ללא, דמילא בעמידה שייך חילוק וכנ"ל].

[6] רש"י מפרש שהפתח של רבי לבית המדרש היה פטור ממזוזה משום שרק הוא היה נכנס אליו ישר למקומו [כדי לא להטריח הציבור לעמוד לו], והפתח שהיה נכנס בו רב הונא לביהמ"ד היה חייב במזוזה - כיון שהיה פתח הרגיל - שרוב הנכנסים לבית המדרש היו נכנסים דרכו. ומשמע מפירושו שפתח ביהמ"ד חייב במזוזה, וכן דייקו מדבריו האחרונים. [אמנם בשטמ"ק אות ז' יישב פירש"י גם כצד שאין ביהמ"ד חייב במזוזה].

[7] ובתוס' בעמ' ב' בד"ה ומאי, הביא משם הירושלמי שכשהפתח גבוה הרבה מניחה כנגד כתפיו, ופירשו שחולק על הש"ס שלנו שאמר: שלא יתן אותה למטה משליש הפתח.

[8] מבואר בגמ' הטעם - משום שאינם עשויות לפצימים אלא לחיזוק התקרה.

[9] דבי רב: יש בה מחיצה ברוח רביעית אלא שהיא נמוכה. רומיתא: עשויה חלונות מכל הרוחות.

[10] תוס' הקשו שכאן בסוגיא מבואר שחייבים במזוזה [ומשמע להו דאפי' באינה פתוחה לבית] ואילו ביומא מבואר שפטור. ותי' דביומא אמרו שפטור מדאורייתא וכאן אמרו שחייב מדרבנן.

[11] בביאור סוגיא זו ארכו הדברים מאוד ורבו בה הגירסאות. וברש"י יש ג' פירושים. א'. קיטונית שבכאן הוא בית גמור [ונקראת כן משום שהיא חדר קטן], ויש לה בית שער שיש לו ב' פתחים אחד מהגינה אליו, והשני ממנו לקיטונית [לבית]. ומהגינה לבית פירושו, הפתח הראשון [החיצון] שבין הגינה לבית שער [ובזה לרב ושמואל לכו"ע חייב] דביאת בית שער הוא. והפתח הפנימי שהוא מהבית שער לקיטונית הוא נקרא מהבית לגינה, היות שכשרוצים לבוא מהקיטונית לגינה יוצאים דרכו, [ובזה יש סברא יותר לפטור לפי' זה, וצ"ע, ולכך כתב רש"י ולי נראה איפכא וכו']. ב'. ס"ל איפכא, מגינה לבית היינו פתח הפנימי: מהבית שער לקיטונית - דהבאים מהגינה דרך הבית שער נכנסים בו לבית. ומהבית לגינה, הוא הפתח החיצון: שבין הבית שער לגינה - דהיוצאים מהבית לגינה יוצאים דרכו. ג'. הסוגיא מיירי רק בפתח אחד - החיצוני - בין הגינה לבית שער, ולא מיירי בפתח שבין הבית שער לקיטונית שבזה לכו"ע בלא חולק חייב [ב"ח יו"ד סי' רפ"ו], ובפתח החיצוני הזה תלוי הכל בהיכר ציר. וה"פ, מגינה לבית - היינו שההיכר ציר נמצא בצד ימין הנכנס מהגינה לבית - חייב [לרב ושמואל לכו"ע], ואם ההיכר ציר נמצא בצד ימין של היוצא מהבית לגינה - מחלוקת [לפי רב ושמואל, ולרבה ורב יוסף לכו"ע פטור].