-------------------------------------------------

[1] הרי שלמדנו שהקצירה צריכה להיות קודם הספירה, והספירה על כרחך היא בלילה - דכתיב" "שבע שבתות", ורק אם תספור מבערב הם יהיו תמימים.

[2] לגבי חלה ס"ל דשעת הגלגול קובעת, ובעת שהוא מגלגל היא כבר ברשות הדיוט. אולם במעשרות המירוח קובע - ומירוח הקדש פוטר מהמעשר.

[3] ס"ל דלא ניתנו מעות הקדש אלא בצורך להם - היינו בעשרון בלבד, והשאר לא קידש, ולכן לא היה כאן בכלל מירוח הקדש על השאר. [ומה שאמרה המשנה: והשאר נפדה, לתי' א' בתוס' [ד"ה שלא] לא קאי אר"ע. ולתי' שני הפדייה היא שלא יאמרו שהקדש יוצא בלא פדיון].

[4] בסוגין העמיד רבא את מחלוקת התנאים אם אפשר לתרום מתרומת עכו"ם על של ישראל או לאו, במחלוקת אם מירוח העכו"ם פוטר, שלר"מ שאפשר לתרום - ס"ל שמירוח עכו"ם אינו פטור, ולר"ש שא"א - ס"ל שמירוח עכו"ם פטור. והוקשה לתוס' דמנין לרבא שנחלקו במירוח, נימא שנחלקו ביש קנין או אין קנין, דלר"מ שמחייב תבואת עכו"ם - ס"ל דאין קנין לעכו"ם להפקיע שדה בא"י מיד מעשר, ולר"ש יש קנין. ותירצו בתחילה שב' המחלוקות תלויות זו בזו, דמאן דס"ל דמירוח עכו"ם חייב, דורש דיגונך למעט דגן עכו"ם דיש להם קנין. ומאן דדורש דיגונך ולא דיגון עכו"ם (שפטור), לא מייתר ליה למעט דגן עכו"ם, וא"כ ס"ל דאין קנין. אלא שדחו תוס' תי' זה, דר"מ בסוגין שמחייב בתבואת עכו"ם ע"כ ס"ל תרתי לחיובא, דהיינו שאין קנין לעכו"ם וגם ס"ל שמירוח העכו"ם אינו פוטר.

[5] בהסבר זה פירשו, שאה"נ ר"מ ס"ל תרתי לחיובא, דאין קנין לעכו"ם וגם שמירוח העכו"ם חייב. והיינו מדכתיב תלתא דגנך, חד למעט מירוח הקדש, ועוד כתוב ב' דגנך והוי מיעוט אחר מיעוט לרבות מירוח העכו"ם, ולא נשאר מיעוט למעט דגן (כצ"ל - רש"ש) עכו"ם, ולכן ס"ל דאין קנין. ור"י ור"ש ס"ל, דחד דגנך למעט הקדש, וחד למעט מירוח העכו"ם, וחד למעט דגן העכו"ם - דיש קנין. [אמנם הסוגיא בגיטין ובבכורות לא ס"ל הכי, והיא ס"ל דגם המ"ד שאומר אין קנין סובר שמירוח עכו"ם פטור, ולא דריש מיעוט אחר מיעוט אלא הב' דגנך האחרונים, אחד למעט מירוח עכו"ם וחד לדרשא אחריתי. אולם סוגיתנו לא ס"ל הכי אלא ס"ל בר"מ תרתי לחיובא וכנ"ל].

[6] בהסבר זה דחו תוס' את ההוכחה שר"מ ס"ל אין קנין, [ואמרו דאדרבא משמע מסוגיא דע"ז דס"ל לר"מ דיש קנין]. ומה שאמר בסוגין שתבואת עכו"ם חייבת, לא מיירי בתבואה שגדלה אצלו, אלא בקנה מישראל תבואה במוץ שלה ועשה בה מירוח, ובזה נחלקו בסוגין, דלר"מ חייב דמירוח עכו"ם אינו פוטר, ולר' יוסי פטור.

[7] לא פירשו תוס' בזה סברתם להדיא, אולם נראה שלתי' זה יש ללמוד כפי הסוגיא בגיטין, דמאן דאית ליה לדרוש דגנך ולא דיגון עכו"ם - שמירוח עכו"ם פטור, ס"ל דאין קנין - היות שאין דרשה מיותרת למעט דגנך ולא דגן עכו"ם.