מנחות דף סו. א

הסדר הוא: קצירה, ספירת העומר, הבאת העומר, מתי הזמן של כל אחד, ומנין?

מתי הזמן? מנין?
קצירה בלילה משחשכה מהחל חרמש בקמה תחל לספור [1]
ספירת העומר בלילה אחר הקצירה שבע שבתות תמימות תהיינה
הבאת העומר ביום מיום הביאכם

אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא לבר מתרתי וכו', מה היא הדרשה ומה היא הפירכא?

הדרשה (בקצרה) הפירכא
לרבן יוחנן ב"ז מדכתיב גם שבתות וגם ימים וכו' שמצוה למנות ימים ושבועות
לר' אליעזר שבת התלויה בב"ד - יו"ט דלמא הספירה מיו"ט האחרון
לר' יהושע תספור מיום שסמוך לביאתו הוא ניכר דלמא הספירה מיו"ט האחרון
לר' ישמעאל ילפינן עומר מעצרת לרגל ותחילת רגל אין פירכא
לריב"ב (הא') ילפינן עומר מעצרת בגז"ש שבת שבת וכנ"ל אין פירכא
לר' יוסי ב"י יתכן שנ' יום דהשתא יגמרו אחרת מאשתקד דלמא נ' לבר מימי הפסח עצמו
לריב"ב (הב') ספירה התלויה בב"ד ולא בכל אדם דלמא הספירה מיו"ט האחרון
לר' יוסי כיון שלא נתפרשה שבת מסויימת ע"כ יו"ט דלמא הספירה מיו"ט האחרון
לועוד דר' יוסי ילפינן עומר מעצרת בגז"ש שבת שבת וכנ"ל אין פירכא
לרשב"א שתוכל לאכול מצה ששה ימים מהחדש אין פירכא

כיצד היתה קליית העומר?

האם היו דשים אותו קודם? האם היו קולים אותו בכלי?
לר"מ לא - דקולים אותו כשהוא בשיבולים לא - דקולים אותו בשיבולים באש ממש
לרבנן כן - בקנים לחים ובקלחי כרוב כן - באבוב מנוקב של נחושת קלל

מנחות דף סו: א

מותר העומר שנפדה ונאכל לכל אדם, האם חייב בחלה ובתרומות ומעשרות?

בחלה בתרומות ומעשרות
לתנא קמא [2] חייב פטור
לר' עקיבא [3] חייב חייב

התנאים דלהלן, האם ס"ל דיש קנין לעכו"ם להפקיע לשדה בארץ ישראל מיד מעשר, או אין קנין? [תוד"ה מירוח].

לר"מ ור' יהודה - דמירוח עכו"ם חייב לר' יוסי ור"ש - דמירוח עכו"ם פטור
לי"ל בתוס' והסוגיא בגיטין [4] יש קנין אין קנין
לנראה לומר ולרש"י והירושלמי [5] אין קנין יש קנין
לעוד יש לפרש [6] יש קנין ---- [7]

-------------------------------------------------

[1] הרי שלמדנו שהקצירה צריכה להיות קודם הספירה, והספירה על כרחך היא בלילה - דכתיב" "שבע שבתות", ורק אם תספור מבערב הם יהיו תמימים.

[2] לגבי חלה ס"ל דשעת הגלגול קובעת, ובעת שהוא מגלגל היא כבר ברשות הדיוט. אולם במעשרות המירוח קובע - ומירוח הקדש פוטר מהמעשר.

[3] ס"ל דלא ניתנו מעות הקדש אלא בצורך להם - היינו בעשרון בלבד, והשאר לא קידש, ולכן לא היה כאן בכלל מירוח הקדש על השאר. [ומה שאמרה המשנה: והשאר נפדה, לתי' א' בתוס' [ד"ה שלא] לא קאי אר"ע. ולתי' שני הפדייה היא שלא יאמרו שהקדש יוצא בלא פדיון].

[4] בסוגין העמיד רבא את מחלוקת התנאים אם אפשר לתרום מתרומת עכו"ם על של ישראל או לאו, במחלוקת אם מירוח העכו"ם פוטר, שלר"מ שאפשר לתרום - ס"ל שמירוח עכו"ם אינו פטור, ולר"ש שא"א - ס"ל שמירוח עכו"ם פטור. והוקשה לתוס' דמנין לרבא שנחלקו במירוח, נימא שנחלקו ביש קנין או אין קנין, דלר"מ שמחייב תבואת עכו"ם - ס"ל דאין קנין לעכו"ם להפקיע שדה בא"י מיד מעשר, ולר"ש יש קנין. ותירצו בתחילה שב' המחלוקות תלויות זו בזו, דמאן דס"ל דמירוח עכו"ם חייב, דורש דיגונך למעט דגן עכו"ם דיש להם קנין. ומאן דדורש דיגונך ולא דיגון עכו"ם (שפטור), לא מייתר ליה למעט דגן עכו"ם, וא"כ ס"ל דאין קנין. אלא שדחו תוס' תי' זה, דר"מ בסוגין שמחייב בתבואת עכו"ם ע"כ ס"ל תרתי לחיובא, דהיינו שאין קנין לעכו"ם וגם ס"ל שמירוח העכו"ם אינו פוטר.

[5] בהסבר זה פירשו, שאה"נ ר"מ ס"ל תרתי לחיובא, דאין קנין לעכו"ם וגם שמירוח העכו"ם חייב. והיינו מדכתיב תלתא דגנך, חד למעט מירוח הקדש, ועוד כתוב ב' דגנך והוי מיעוט אחר מיעוט לרבות מירוח העכו"ם, ולא נשאר מיעוט למעט דגן (כצ"ל - רש"ש) עכו"ם, ולכן ס"ל דאין קנין. ור"י ור"ש ס"ל, דחד דגנך למעט הקדש, וחד למעט מירוח העכו"ם, וחד למעט דגן העכו"ם - דיש קנין. [אמנם הסוגיא בגיטין ובבכורות לא ס"ל הכי, והיא ס"ל דגם המ"ד שאומר אין קנין סובר שמירוח עכו"ם פטור, ולא דריש מיעוט אחר מיעוט אלא הב' דגנך האחרונים, אחד למעט מירוח עכו"ם וחד לדרשא אחריתי. אולם סוגיתנו לא ס"ל הכי אלא ס"ל בר"מ תרתי לחיובא וכנ"ל].

[6] בהסבר זה דחו תוס' את ההוכחה שר"מ ס"ל אין קנין, [ואמרו דאדרבא משמע מסוגיא דע"ז דס"ל לר"מ דיש קנין]. ומה שאמר בסוגין שתבואת עכו"ם חייבת, לא מיירי בתבואה שגדלה אצלו, אלא בקנה מישראל תבואה במוץ שלה ועשה בה מירוח, ובזה נחלקו בסוגין, דלר"מ חייב דמירוח עכו"ם אינו פוטר, ולר' יוסי פטור.

[7] לא פירשו תוס' בזה סברתם להדיא, אולם נראה שלתי' זה יש ללמוד כפי הסוגיא בגיטין, דמאן דאית ליה לדרוש דגנך ולא דיגון עכו"ם - שמירוח עכו"ם פטור, ס"ל דאין קנין - היות שאין דרשה מיותרת למעט דגנך ולא דגן עכו"ם.

עוד חומר לימוד על הדף