-------------------------------------------------

[1] וכן לכאורה ס"ל גם לר"ע ור' נתן, אף שאמרו את דבריהם רק בשתי הלחם ולא בעומר. [אמנם בשיטת הרמב"ם למדו האחרונים שס"ל שדוקא בשתי הלחם חלקו ר"ע ור' נתן, אבל בעומר לא. וע' קרן אורה].

[2] מבואר בגמ', דס"ל דחדש בחו"ל דאורייתא ["מושבותיכם" - כל מקום שאתם יושבים משמע, ומ"ש "וכי תבואו אל הארץ" - זה רק לומר שקודם שנכנסו ישראל לארץ לא נתחייבו בעומר בשום מקום].

[3] ר"ת יליף מקרא בתורת כהנים [ויקרא כה:ה] "את ענבי נזירך לא תבצור", שענבים השמורים [לשון נזור - שמור] אסורים אפי' באכילה ולכן נאסר לבוצרם אפי' בשינוי כיון שיש עליהם איסור אכילה. ולכך לשיטת ר"ת הוקשה לתוס' איך מותר להביא עומר מתבואה שנשמרה בשביעית, והא בעינן "ממשקה ישראל" - דבר המותר באכילה לישראל. ותירצו תוס' [לדחות את שיטת ר"ת], שמהפסוק משמע רק איסור בצירה ולא איסור אכילה. ועוד תירצו אפי' לשיטת ר"ת דשאני הקדש שלא נאסר עליו וכו', ועוד תירוצים.

[4] רש"י מפרש את קושית הגמ' דמזה שמצינו שצריך ששתי הלחם יבואו דוקא מחיטים דביכורים, א"כ ה"ה עומר צריך שיבוא כן, ואיך אמר ר' יוחנן שיכול להקריב כרמל אע"פ שאינו ביכורים. אולם לר' אלעזר שלמד מראשית קצירך שצריך להביא דוקא מתבואת ראשית לא קשה, דראשית היא ביכורים.

[5] תוס' פירשו שהקושיא למה צריך לימוד אחר [מכרמל או מראשית], תיפוק ליה ממה שצריך שיבואו שתי הלחם מביכורים, וא"כ הקושיא היא לשניהם.

[6] ודריש ר"א לשיטת ר' יוחנן "תביא מארצך" ולא מכל ארצך - פרט לתמרים שבהרים ופירות שבעמקים.

[7] ואמר ר"ל טעמא, דכמו המקדיש בהמה כחושה שהיא קודשה ה"נ פירות אלו.

[8] לרש"י אפי' בלא נקובה, ולתוס' בנקובה - כדלהלן בטבלא הבאה.

[9] ר' יוחנן הביא שיטת תנאים שספינה ובעציץ נקוב אינו מביא כל עיקר כדין תמרים שבהרים ופירות שבעמקים שלשיטת ר' יוחנן אינו מביא כל עיקר.

[10] כאן נקטנו כפי שיטת רש"י ועי' היטב בטבלא הבאה.

[11] לשיטת רש"י שהביאו התוס' בעציץ שעשוי מעץ חילקה הגמ' בין נקוב לשאינו נקוב, שדוקא בנקוב הוא יונק, ובספינה שאין דרכה להיות נקובה, חילקה הגמ' בין עשויה מחרס שיונקת לעשויה מעץ שלא יונקת.

[12] ר"ת הוכיח שגם חרס שאינו נקוב אינו יונק, ואדרבא עץ אפי' נקוב אינו יונק. ולשיטתו העציץ שחייב בביכורים ובמעשרות הוא דוקא העשוי מחרס ונקוב, אבל העשוי מעץ אפי' נקוב לא מהני. ובספינה אם עשויה מעץ אפי' נקובה לא מהני, ואם עשויה מחרס מהני נקיבה, ואיה"נ שיכלה הגמ' לתרץ בספינה של חרס וכאן בנקובה וכאן שלא, אלא שחיפשה בספינה לומר עוד חידוש יותר מעציץ, ועוד שעדיף להעמיד לברייתא שאמרה שמביא ואינו קורא בספינת עץ - שמעץ עשויים רוב הספינות.

[13] ולפירוש זה, אדרבה הספינה שהיא מעץ מביא וקורא, והעשויה מחרס מביא ואינו קורא ושניהם באינם נקובים דאין דרך ספינה להנקב. [ובעציץ שדרכו להיות מחרס חילקה הגמ' בין נקוב לשאינו נקוב].