[1] וילפינן לה מקרא דכתיב (במדבר כ:א) "ותמת שם מרים ותקבר שם" - שלא המתינו שום זמן בין מיתה לקבורה, אפי' לא זמן השהייה ברחוב, ש"מ שלא השהו אותה שם (אף שלא מתה מחמת לידה). ובטעם הדבר יש ב' פירושים: א) שכל הנשים שופעות זיבה מחמת מיתתן. ב) דגנאי הוא לנשים העומדות שם שמניחין אשה מתה בפני אנשים כשהיא לבושה רק בתכריכין.

[2] כתבו התוס' שמ-נ' עד ס' ולא ס' בכלל.

[3] דהיינו שלא היה חולה חמשה ימים קודם מיתתו, אלא או מת מיד - מיתה חטופה, או שמת אחר יום אחד ממחלתו - מיתה דחופה ולר' חנינא בן גמליאל מיתת מגפה, או שחלה שני ימים ומת - מיתה דחויה, או שלשה ימים - מיתת גערה, או ארבעה ימים - מיתת נזיפה. בכל אופנים אלו אינה נקראת מיתת כל אדם. אלא נקרא כרת דיומי (וזה יתכן אפי' בזמן שכבר אין כרת דשנים, מלבד מעל גיל שמונים שאז בכל ענין לא שייך כרת).

[4] כן מבואר בהגהות יעב"ץ, שלא מיקרי מיתת כרת, אלא היתה מיתתו משום דבר אחר.

[5] אכן הביאו תוס' (בד"ה ומיתה), דיש מפרשים שבן נ' היא מיתה בידי שמים ורק אם מת עם זרעו אז זה כרת.

[6] תוס' הנ"ל הביאו דיש אומרים שהיא מיתת כל אדם.