[1] דהיינו שקיבל עליו הרבה נזירויות בלא סוף כשער ראשו וכו', ולכן כל פעם שגומר סתם נזירות שהיא ל' יום, מביא קרבנותיו ומגלח ומתחיל נזירות חדשה.

[2] רבי ס"ל שכיון שלא אמר בלשון רבים הרי שקיבל עליו רק נזירות אחת גדולה כפי מספר שערות ראשו או כעפר הארץ או כחול הים, וכיון שמספרם גדול ממספר ימי חייו - לכן הוא נזיר בנזירות אחת גדולה לעולם, ואינו יכול לגלח כל ל' יום.

[3] נחלקו ר"ש ור' יהודה האם אדם מכניס את עצמו לנזירות היכא שספק הנזירות יותר חמורה מודאי, וכגון האומר הריני נזיר על מנת שיהא בכרי זה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב או אבד (ואי אפשר לדעת עכשיו כמה היה בו), ר"ש אוסר - דספק נזירות להחמיר. והגם שספקו חמור מודאו, דהיינו שאם היה ודאי נזיר במקרה זה - היה נזיר ל' יום וגומר נזירותו, אולם עתה שאי אפשר לברר אם הוא נזיר או לא נמצא שצריך לנהוג כנזיר לעולם, כיון שלא יכול להביא קרבנות לעזרה מחמת הספק דשמא הם חולין לעזרה. ואילו ר' יהודה סובר שהיכא שספק הנזירות חמור יותר מודאי נזירות - לא קיבל עליו ולכן הדין הוא שלא הוי נזיר כלל.

[4] דרואים את הקופה כאילו היא מלאה חרדל, ושקיבל עליו מספר נזירויות כמו מספר הגרעינים הנמצאים שם (וכדין נזיר כשערות ראשו).

[5] ס"ל לחזקיה דגם מקרה משנתנו הוא אופן שספקו חמור מודאו, דאם ודאי קיבל עליו כגרעיני חרדל, הרי שכל ל' יום הוא מגלח ומביא קרבנותיו, ואם קיבל עליו כקשואים, יש למנות כמה קשואים נכנסים באותה קופה ולפי מספר הקשואים כך הוא מספר הימים, ולפ"ז אינו יכול לגלח בסוף יום ל'. וכיון שספקו חמור מודאו, לכן פירשו התוס' שרואים שקיבל עליו רק דבר שאין הוא חמור - ורואים את הקופה כאילו מלאה בצק וחייב בנזירות אחת.

[6] ס"ל לר' יוחנן שיש לחלק בין דין הכרי, ששם יש ספק אם בכלל הוא נזיר אפי' נזירות אחת - דשמא לא היה בכרי מאה כור, או שהוי נזיר פעם אחת דהיה בו מאה כור. אבל כאן במשנתנו ודאי נחת לנזירות רק שאין אנו יודעים כמה, ואין אנחנו יכולים להוציא אותו מהנזירות שחלה עליו, ולפיכך אפי' ספק נזירות יש להחמיר כי ודאי שחלה עליו נזירותו כנ"ל.

[7] וזה דוגמא להרבה דברים קטנים ונפרדים, שאין יודעים מנינם, רק אנו יודעים שהם רבים יותר מימי חייו.

[8] דבזה מודה ר' יהודה לרבי שכיון שלא פירש שהוא יורד לנזירויות רבות לא מהני.

[9] בזה סובר ר' יהודה כרבנן שאם אמר מנין, ש"מ שבא להתחייב בנזיריות נפרדות.