[1] ולכך אף שכתוב גם גבי נדר "לנדור נדר" מ"מ צריך את ההיקש, דמילא אם היה כתוב "נדר לנדור" - כדכתב "נזיר להזיר", שאז היה כתוב בלשון משונה היינו דורשים דרשא, אבל עכשיו שכתוב "לנדור נדר" שכך הוא דרך הכתוב שבכל מקום כותב את הפועל ואח"כ את שם הפעולה, (כמו "לאסור" - שהוא הפועל, "איסר" הוא שם הפעולה) אין לנו כאן ייתור לדרוש דרשא. אלא אמרינן דדברה תורה כדרך לשון בני אדם ולכן צריך היקש כדי ללמוד מנזירות.

[2] פי', אפי' לא אמר את כל הלשון - אלא רק הוציא מפיו חלק מלשון הנדר - כבר הוא מחויב לעשות ככל היוצא מפיו, והיינו דידות נדרים כנדרים.

[3] כלומר, אי ס"ל הכי דלא חל, ניחא דהרי אין הפסוק "נזיר להזיר" מיותר לשיטתו ללמד דבר זה.

[4] ודריש הכי: "נימא קרא ליזור מאי להזיר שמעת מינה תרתי" פי', שיאמר הכתוב "נזיר ליזור" ולמה כתבה התורה "נזיר להזיר", דהיינו כמו שכתב "לנדור" בהבלעת האות ה', כך היה לו לכתוב "ליזור" בהבלעת הה', ומזה שייתר את הה', אנחנו שומעים שני דרשות, א) שידות נזירות כנזירות, ב) שחלה נזירות על נזירות.

[5] והגם דהאי מ"ד ס"ל שלא דורשים "מנזיר להזיר" שני דרשות, מ"מ ס"ל דמכל היוצא מפיו כן דורשים: א) דידות נדרים כנדרים, ב) נדר שבטל מקצתו בטל כולו. והטעם, משום ששניהם נפקא להו משמעותיה דקרא.