[1] ס"ל דמחלוקתם רק לענין מלקות האם חלה עליו הנזירות או לא, אולם כשיוצא חוץ לבית הקברות - גם ר"ל מודה שחלה עליו הנזירות מיד ואין צריך לקבל אותה שוב.

[2] פי', שמואל מעמיד את משנתנו שהזכירה "אסור" רק פעם אחת, באופן שאמר "מודרני ממך - שאני אוכל לך", היות שהמשנה מדברת באופן שהוא אסור להנות מחברו אבל חברו מותר להנות ממנו, והוא מפרש את דברי עצמו "מודרני ממך" - באופן "שאני אוכל לך" דהיינו שרק אני לא נהנה ממך, אבל אתה רשאי להנות ממני. דעל כרחך המשנה שלנו מדברת באופן זה שרק הוא נאסר ולא גם חברו נאסר, דהרי המשנה נקטה פעם אחת "אסור" - משמע שהיא מדברת על מקרה אחד (דאם נאמר שהיא מדברת על שני מקרים, כמו הברייתות, א"כ איך יתכן שבלשון "מודרני ממך" שניהם אסורים, ובלשון "שאני אוכל לך" רק הוא אסור, ותכלול המשנה את שני הדינים בדין אחד ותאמר על שניהם אסור בסתמא בלי לפרש).

[3] פי', הברייתות שהזכירו פעמיים "אסור" באמת מדברות בשני מקרים: א) באומר "מודרני הימך" - שאז הדין הוא ששניהם אסורים, דכך משמע "מודר אני ונכסי ממך ומנכסיך" היות שלשון "מודרני" - משמעו לכלול את עצמו ואת נכסי, וכן לשון "הימך" - משמעו לכלול אותך ואת נכסיך, והרי יש כאן שני נדרים, כלומר אני מדיר את עצמי שלא להנות ממך ומנכסיך, וגם אני מדיר אותך שלא תהנה ממני ומנכסי, דאם לא בא לענין זה למה הזכיר את נכסי עצמו, הרי הנכסים שלו אינם יכולים להנות מחברו, אלא על כרחך הכוונה היתה לאסור את חברו להנות מהנכסים שלו. ב) באומר "שאני אוכל לך" - שכוונתו לאסור את עצמו מהנאת חברו ונכסיו, אבל לא אוסר את חברו עליו.