[1] ובזה מדברת משנתנו שאמרה "הא שבועה שאוכל לך" כוונתו שבועה שלא יאכל.

[2] ורב אשי מתרץ את משנתנו דמשמע ממנה שנשבע שלא יאכל, בכה"ג שאמר בפירוש "הא שבועה שאי אוכל לך", אלא שמקשה הגמ' א"כ פשיטא שבלשון זה משמע שלא יאכל - ומה באה המשנה לאשמועינן. ומתרצת, דמיירי שאחרי שנשבע הוא חזר ואמר שלא נתכוון להשבע שלא יאכל אלא נתכוון להשבע שיאכל, והייתי אומר שנאמין לו ונאמר שבאמת התכוון לומר "שבועה שאוכל לך" אלא שנתקע לשונו באות הא' עד שנשמע "שאי יאכל", ולזה קמ"ל משנתנו שלא אמרינן הכי - ולא נאמן, ואמרינן שכוונתו היתה לשבועה שלא יאכל כפי שמשמע מדיבורו. [ומבואר בגמ' שהטעם שרב אשי חולק על אביי, הוא משום שאמר רב אשי אם כדבריך אביי "שאוכל לך" שתי לשונות משמע ותלוי כפי הענין הקודם, א"כ גם ב"שלא אוכל לך" נאמר כן שמשמע שתי לשונות ותלוי כפי הענין הקודם", וא"כ יהיה קשה איך סתמה משנתנו שבאומר "שבועה שלא אוכל לך" אסור. אלא על כרחך שאין חילוק בדבר, ותמיד "שאוכל לך" משמע שיאכל ו"שלא יאכל לך" משמע שלא יאכל, ולא משנה מה היה קודם].

[3] פי', מסתבר לדרוש את תיבת "לה' " המלמדת אותנו שחל אפי' על דבר מצוה, דוקא גבי נדר שתחילת איסורו הוא שאוסר את הסוכה על עצמו וזה אדם רשאי לאסור את הסוכה על עצמו, ואחרי שאסר את הסוכה על עצמו ממילא לא יכול לקיים בה את המצוה - ד"אין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו". [גם רבא בהמשך הסוגיא מודה בפירוש זה, רק נחלק עם אביי שאמר שלשון הנדר שאומר "קונם הנאת סוכה עלי", ועל זה רבא חולק, דכיון שהדין הוא ש"מצות לא ליהנות ניתנו" - הרי שלא שייך הנאה בזה במה שמקיים את המצוה, ולכן לרבא מיירי שאמר בסתם "קונם ישיבת סוכה עלי".

[4] כאן לא דרשינן תיבת "לה' " ללמד שיהיה מותר להשבע כדי לבטל דבר מצוה, דהרי תחילת השבועה היא שאוסר את עצמו מלישב בסוכה, ובזה אינו רשאי דהרי הוא כבר מושבע ועומד מהר סיני לקיים את המצוה, ואיך יפקיע את עצמו מלקיימה.