[1] וה"ה באומר "הריני נזיר היום הריני נזיר למחר" - דחלו שני הנזיריות.

[2] רבא חידש על מה שאמרה המשנה: שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל, ואכל, אינו חייב אלא אחת" שאם נשא על הראשונה שניה חלה עליו. דהיינו שלא יצאו דבריו לבטלה בשבועה השניה, אלא דמה שלא חלה השבועה השניה הוא משום שלא מצאה לה מקום לחול. ורצתה הגמ' לסייעו מהברייתא גבי "מי שנדר ב' נזירות ומנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל עליה - עלתה לו שניה בראשונה" והיינו שמביא את הקרבן על השניה, ולא אמרינן שנדר הנזירות השניה לאו כלום הוא, אלא ממתנת היא מלחול ואם תמצא רווח היא חלה. ולכן כשנשאל על הראשונה מביא את הקרבן על השניה.

[3] ס"ל דכיון שסובר רב הונא שבלשון הזו לא חלה הנזירות השניה, הרי שדיבורו הוא לבטלה, וגם אם תמצא הנזירות השניה מקום לחול - לא תחול, ולכך אינו מביא את הקרבן על הנזירות השנייה.

[4] ס"ל דכיון שאין אנשי הגליל מכירים בתרומת הלשכה - דהם רחוקים מירושלים, וכשהם אומרים תרומה כוונתם לתרומת הגורן הניתנת לכהן שאין בה קדושה.

[5] כיון שאין הכהנים מצויים ביניהם, וא"כ הכוונה בחרמם למזבח, וכשאומר הנודר "הרי זה עלי כחרם" כוונתו להקדש.