[1] פי', שזוכר שהתנה על מקצת נדרים שהוא רגיל בהם שאינו רוצה שיחולו, אבל אינו זוכר בבירור איזה מהנדרים.

[2] פי', שזוכר את תנאו שהתנה שיבטלו הנדרים, ובכל אופן נדר.

[3] כן פירשו הר"ן ודעימיה, שרבא אינו חולק על אביי בעיקר הדין, אלא רק בא לפרש את לשון משנתנו בלא הגהה, וגם הוא מודה דהיכא דשכח מתנאו (שאמר בר"ה או ביוה"כ) הנדר בטל, דעקר תנאו לנדרו.

[4] כגון שהתנה בר"ה על דבר מיוחד שאם ידור עליו יהיה נדרו בטל, כגון שהתנה על פת או על יין, ועתה כשבא לידור אינו זוכר אם על פת או על יין או על דבר אחר התנה, אבל זוכר שהתנה משהו, בכה"ג אם אמר על דעת הראשונה אני עושה, דהיינו שמתכוון שאם מתחלה התנה על נדר זה שיתבטל גם עכשיו הוא רוצה שיהיה בטול, ואח"כ נזכר שעל דבר זה שנדר עכשיו התנה בתחלה נדרו בטל.