[1] דאם לא יטול ממנו שכר הרי הוא מהנה אותו במה שמלמד אותו בחנם. ובאופן הזה מיירי משנתינו, דזה גופא ענינה לאשמועינן שמותר ליטול שכר רק על לימוד של מקרא אבל לא על לימוד של מדרש.

[2] וכן הוא בכל מקום כיון שאסור ליטול שכר על לימוד המדרש. והלימוד עצמו ולא חשוב הנאה כיון שמצות לא ליהנות ניתנו.

[3] דכיון שיש כאן שכר שימור, אם מלמדו בחנם הרי שמהנהו.

[4] דכיון שלא שייך כאן שכר שימור, הוי גם מקרא כמדרש שצריך לעשות בחנם, ולא מהנה אותו כלום.

[5] גם בגדול שייך פיסוק טעמים ונחשב שמנה אותו אם יעשה זאת בחנם - ואסור.