נדרים דף לח. א
האם המדיר יכול לזון בהמה טמאה של המודר? [ר"ן].
נדרים דף לח: א
המדיר או המודר הנאה מחברו האם מותר לו לישא את בתו?
בתו קטנה - לדעת אביה | בתו בוגרת - לדעת עצמה | |
נכסי אבי כלה אסורים על החתן | אסור - דמוסר לו שפחה לשמשו | מותר [4] |
נכסי חתן אסורים על אבי הכלה | מותר - דהרי יכול לזונה אפי' כשהיא ברשות אביה |
האב או האם שהדירו הנאה מבנם כדי שלא להפריעו מתלמוד תורה,
האם מותרים ליהנות ממנו בדברים דלהלן? [ר"ן].
למלא לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר | ליקח לו חפצים מן השוק |
|
האב | מותר [5] | אסור |
האם, ואב שהוא אדם חשוב | מותר | מותר [6] |
[1] דאף שלא יכול לאוכלה בעצמו, מ"מ יכול למכור אותה לעכו"ם או לאכילה לכלבים, והם משלמים לו יותר לפי פיטומה.
[2] דמהנה אותו שזן אותה במקום מה שהיה צריך הוא לזון אותה.
[3] ס"ל שכיון שאינה עומדת לאכילה אלא למלאכה, א"כ אדרבה אין נהנין הבעלים מפיטומה, דכל שאוכל יותר ממה שצריכה היא מתפנקת ואינה עובדת כמו שצריך. וזה כשיטת הר"ן ודלא כהרשב"א שפירש בהיפך.
[4] דאין אביה המדיר אותו הנאה מוסר אותה אליו, אלא היא מוסרת את עצמה אליו. וזה שאמר "מדעתה", דהוא נתינת טעם להיתר וכנ"ל. אי נמי בא לומר שאסור לחתן לשלוח את אבי כלה המדירו להיות שליח בדבר לדבר עמה על עסקי נשואין, דהא בזה הוא מהנהו.
[5] כיון שהוא דבר קטן שאין בו ביטול תורה, אנן סהדי דמזה לא אהדריה.
[6] כיון שאין דרך אשה ואדם מסוים ללכת לקחת חפצים מן השוק, אנן סהדי דלא אהדריה מדבר כזה שהוא זקוק לו מאד.