נדרים דף מח. א
המודר הנאה מחברו, האם יכול ליהנות מדברים דלהלן?
בדבר של עולי בבל [1] | בדבר של אותה העיר [2] | |
כשלא זיכה חלקו | מותר | אסור |
כזיכה חלקו [3], וכן אנשי גליל [4] | מותר | מותר |
מתי אמרינן שמתנה כמתנת בית חורון היא רק הערמה בעלמא, ואינה מועלת להתיר המודר?
כשאמר הנותן "אינן לפניך אלא כדי שיהנה אבא" |
כשאמר הנותן "נתונים לך שיהיו לפניך שיבוא אבא ויאכל" |
|
ללישנא קמא דרבא | לא מהני [5] | מהני |
ללישנא בתרא דרבא | לא מהני | לא מהני [6] |
נדרים דף מח: א
האם "קני על מנת להקנות" מהני?
במקנה לבנו על מנת להקנות לנכדו | בקנין סודר [7] | |
לפומבדיתאי, ולרב אשי | לא מהני | מהני [8] |
לרב נחמן | מהני [9] | מהני |
[1] כגון הר הבית והעזרות ובור מים הנמצא בדרכים שעולים מבבל לא"י, ונקראים נכסים אלו של "עולי בבל" משום שכשעלו עולי בבל תיקנו שדברים אלו שייכים לכל ישראל מדין ציבור, ואינם שייכים לכל יחיד - ולכן אין המודר יכול לאוסרם על חברו.
[2] כגון הרחבה - מקום ריק באמצע העיר שמתאספים שם, והמרחץ, בית הכנסת, התיבה (שמניחים עליהם ס"ת) והספר תורה, שכל אלו הם דברים שלכל אחד מבני העיר יש בהם חלק, ולכן יכול המדיר לאסור חלקו על המודר.
[3] חכמים ס"ל שבין הכותב את חלקו בדברים שלא אותה העיר לנשיא ובין אם כותב אותם להדיוט הוא צריך לזכות את החלק למי שמזכה לו ע"י אחר (דכן הדרך בכל קנין כשאדם רוצה להקנות לפלוני ואין הפלוני נמצא בפניו, הוא צריך לזכות לו ע"י אדם שלישי שיעשה את הקנין בעבור הקונה). [והחידוש בדבר שמותר, (דלכאורה הוא פשיטא דהא נעשתה הקנאה גמורה), הוא דאף שאותו אדם ממשיך להשתמש בבית הכנסת וכו' אחר הקנאתו כאילו לא הקנה, והו"א דאינו אלא הערמה בעלמא ואסור, קמ"ל שאם הקנה מותר]. ור' יהודה חולק וסובר שהכותב חלקו לנשיא לא צריך לזכות את חלקו ע"י אחר, אלא גם בלי אחר מותר לאותו אחד ליהנות ממנו.
[4] שכבר זיכו אבותיהם את חלקם בעבורם, כיון שאנשי גליל היו בעלי מריבות ומתוך כך היו נודרים כמה פעמים זה מזה, וכדי שיכולו להתשמש בדברים של אותה העיר לכן קמו וזיכו חלקם בדברים של אותה העיר.
[5] דעשה תנאי גמור שאינו נותן אלא בשביל שיהנה אבא, אבל לא נותן שום זכות למקבל, ובזה פשיטא שלא מהני.
[6] דסעודתו מוכחת עליו שזו היתה כוונתו - שאינה מתנה גמורה אלא כדי שיבוא אבא ויאכל, דהרי אין אדם עושה סעודה חתונה כדי שיהנו ממנה אחרים.
[7] כגון שרוצה ראובן להקנות איזה חפץ לשמעון, שמעון נותן את סודרו לראובן, וכשמגביה ראובן את הסודר נקנה החפץ לשמעון בקנין חליפין, והדרך היא שאח"כ מחזיר ראובן לשמעון את סודרו, וא"כ נמצא שכל מה שקנה ראובן את הסודר הוא רק כדי להקנות בו.
[8] אף דס"ל ד"קני על מנת להקנות" לא מהני, מ"מ ס"ל לרב אשי שאני סודר שאם היה רוצה ראובן הנ"ל להחזיק בו היה יכול, ולכן חשיב קנין גמור. אכן לענין הלכה קי"ל כרב נחמן שלא יכול לעכבו לו. (וגם רב אשי אמר כן בדרך דיחוי בעלמא).
[9] וביאר הר"ן, שאין כאן חסרון של כלתה קנינו - עד שיהיה בר בריה צורבא מדרבנן, דס"ל לרב נחמן שסתמות הדברים שמקנה לו מעכשיו לצורך זה. ולכן לא קשה על רב נחמן הקושיא השניה של רב אשי דבסודר הוא קנין למעכשיו וכו'.