נדרים דף מט. א
הנודר בלשונות דלהלן מה דינו?
נאכל עם הפת | נאכל בלא פת [1] |
|||
נתבשל ברותחין | צלי | שלוק [2] | ||
הנודר מן המבושל [3] |
אסור | לתנא דידן: מותר [4] לר' יאשיה: אסור [5] |
מותר - אינו בכלל תבשיל |
מותר |
קונם תבשיל עלי | אסור | אסור [6] | אסור | מותר |
קונם היורד לקדרה | אסור | אסור | אסור | אסור |
איזה סוג דלעת אסור לחולים?
אסור | מותר | |
לתירוץ א' בגמ' | קשים | רכים |
לרבא בר עולא | גוף הדלעת | תוך הדלעת - הלב שלה |
לרבא | הכל אסור | לרבנן, שגם הם נקראים חולים |
נדרים דף מט: א
"הנודר מן המבושל" או "קונם תבשיל עלי" שכוונתו לדבר הנאכל עם הפת, מה דינו בדלהלן?
בבני ארץ ישראל וכל העולם | בבני בבל | |
מעשה קדרה רך | אסור | אסור |
מעשה קדרה עבה | מותר | אסור - דאוכלים נהמא בנהמא |
[1] כגון מעשה קדרה עבה, אבל מעשה קדרה רך נאכל עם הפת.
[2] פי', דבר שבשיל ולא בשיל, דהיינו שלא נגמר בישולו. אכן דבר שמבושל יותר מדאי, כן בכלל נדרו, כיון שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואנשים קוראים לזה תבשיל, הגם שבלשון חכמים נקרא בשיל יותר מדאי - שלוק.
[3] נמצא שהאומר לשון זו לא חל נדרו אלא בג' תנאים: א) שנתבשל במשקה רותח כדרכו, לאפוקי צלי. ב) שנתבשל בישול גמור, לאפוקי בשיל ולא בשיל. ג) שנאכל עם הפת, לאפוקי אם אינו נאכל עם הפת.
[4] בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובמקומו לא נקרא צלי בשם "מבושל".
[5] במקומו היו קראים לצלי מבושל, והביא אסמכתא לדבריו שכן הוא גם בלשון תורה, כדכתיב בדברי הימים (ב', לה:יג) "ויבשלו הפסח באש כמשפט".
[6] דכל שנעשה ע"י חום האש הוא בכלל שם "תבשיל", בין בבישול בין בצלי ובין בשלוק.